תמחור בין החברה הקנדית לחברה האמריקאית שלכם

מה החברה הקנדית צריכה לחייב כשהצוות שלה מבצע את העבודה?

החברה הקנדית צריכה לחייב את החברה האמריקאית על התפקידים שהיא מבצעת בפועל ועל הנכסים או הזכויות שהיא מספקת בפועל. אם הצוות הקנדי מנהל תפעול, מפתח תוכנה ושולח סחורות, יש לזהות את הפעילויות האלה לפני בחירת המחירים. “דמי ניהול” אחידים וללא הסבר מסתירים מה בדיוק החברה האמריקאית קנתה. ההנחיות של CRA לשירותים שואלות מי סיפק כל שירות, מי השתמש בו ואיזו תועלת קיבל המשתמש. אם החברה האמריקאית מוצאת לקוחות ולוקחת סיכוני מכירה, גם העבודה שלה צריכה לקבל תשואה. קבלות מלקוחות לבדן אינן קובעות את החשבונית הקנדית.

כדאי להתחיל בחוזים עם הלקוחות, בתפקידי העובדים וברישומי הזמן. יש לזהות מי הבעלים של התוכנה או של המלאי, מי מקבל החלטות מכירה, מי נושא בסיכוני הלקוחות והמלאי, ומה כל חברה יכולה לעשות בלי האחרת. אחר כך יש לפרט את העסקאות בהסכם כתוב ולהתאים את החשבוניות לעבודה ולזכויות שנמסרו. IRS מחילה את כלל התמחור בין צדדים קשורים על סחורות, שירותים ונכסים בלתי מוחשיים, וקנדה בוחנת את התנאים וההתנהגות בפועל.

מהו מחיר בתנאי שוק (arm's-length) כשבעלים אחד שולט בשתי החברות?

זה מחיר ותנאים שחברות עצמאיות היו מסכימות עליהם בנסיבות דומות. הבעלים אינו יכול לבחור חיוב רק כדי להעביר רווח מעבר לגבול: סעיף 247 בקנדה, כלל סעיף 482 בארצות הברית וסעיף IX באמנה מתירים התאמות כשתנאי הצדדים הקשורים שונים מתנאים של צדדים עצמאיים.

יש להשוות גם את המחיר וגם את תנאי החוזה: היקף, תקופת תשלום, אחריות, בעלות על קניין רוחני וסיכונים. עדיף להשתמש בעסקאות של החברות עצמן עם לקוחות או ספקים בלתי קשורים, כשהן באמת דומות. אחרת יש להסביר את הנתונים החיצוניים ואת השיטה שנבחרה, ולמה היא מתאימה לתפקידים ולסיכונים. הנחיות התיעוד של IRS מצפות לקישור בין העובדות לשיטת התמחור, ולא לרשימת עובדות בלי ניתוח. גם הכלל המתוקן בקנדה בוחן את ההתנהגות בפועל של הצדדים ולא רק את החוזה הכתוב (CRA).

האם לדמי ניהול, לרישיונות תוכנה ולסחורות מתאים אותו שיעור תוספת רווח?

אין שיעור תוספת רווח אחד שמתאים לשלושתם. קודם מזהים מה עובר בין החברות, ואז בוחרים השוואה שמודדת את העסקה הזו. CRA מתארת השוואות לפי מחירים או מרווחים של צדדים עצמאיים, ובהנחיות השירותים שלה היא קובעת שגם בסיס העלות וגם כל תוספת רווח צריכים תמיכה.

שירות פיתוח תוכנה שונה מרישיון להשתמש בתוכנה, וחשבונית סחורות שונה מדמי ניהול. אין לחייב פעמיים על אותה עבודה, גם במחיר המוצר וגם בדמי שירות. CRA מזהירה שפעילויות של בעלי מניות, שירותים כפולים ועלויות שמועברות הלאה דורשים ניתוח נפרד. ההנחיות שלה ב-TPM-15 קדמו לתיקון סעיף 247 בקנדה, ולכן יש להשתמש בדוגמאות השירותים שלה לצד החוק הנוכחי.

לשירותים שגרתיים זכאים, שיטת עלות השירותים האמריקאית יכולה לתמוך בחיוב בגובה העלות אם נשמרים הרישומים הנדרשים, כולל הצהרה על כוונה להשתמש בשיטה, בזמן שהעלויות נוצרות. המחיר הקנדי עדיין צריך להיות נתמך לפי הכלל בקנדה.

האם חברה אחת יכולה לשלם את החשבונות של השנייה בלי חשבונית?

חברה אחת יכולה לשלם חשבון של האחרת, אבל שתיהן צריכות לרשום מה התשלום מייצג. עלות של צד שלישי ששולמה כשליח עשויה להיות החזר הוצאות. עבודת צוות שמועילה לחברה האחרת עשויה להיות שירות. כסף שהועבר להחזר מאוחר יותר עשוי להיות הלוואה. CRA קובעת שחוזה או חשבונית לבדם אינם מוכיחים שהשירות ניתן, ושואלת איך טופלו עלויות שמועברות הלאה ותוספות רווח.

יש לשמור את החשבון של צד שלישי, מי הזמין ומי השתמש בפריט, איך הסכום הוקצה, והאם אחת החברות הרוויחה תשואה על שירות. יש לרשום יתרת חייבים ויתרת זכאים תואמות. קריאה לכל העברה “החזר” אינה קובעת את הטיפול במס שלה, והעובדות והתנאים שהוסכמו הם שקובעים.

האם חברות קטנות צריכות רישומי תמחור העברה, ומתי?

כן. אף אחת מהמדינות אינה פוטרת חברות קטנות באופן גורף מתמחור בתנאי שוק. קנדה דורשת רישומים לעסקאות עם תושבי חוץ קשורים וקושרת את ההגנה מפני קנס לתיעוד שנעשה בזמן אמת. גם IRS מצפה לתיעוד סביר ובזמן כדי להימנע מקנסות מסוימים בתמחור העברה.

סף ההגשה של טופס T106 וסף הקנס בתמחור העברה אינם פוטרים מחובה לתמוך במחיר. המועדים המתוקנים בקנדה חלים על שנות מס שמתחילות אחרי 4 בנובמבר 2025. בשנה שהחלה קודם יש לבדוק את הכלל הקודם (CRA).

חברות אמריקאיות עם הכנסות ברוטו מצטברות בארצות הברית מתחת ל-US$10,000,000, או עם תשלומים ברוטו לצדדים קשורים זרים שאינם עולים על US$5,000,000 ונמוכים מ-10% מההכנסה ברוטו שלהן בארצות הברית, עשויות להיות פטורות מכללי הרישום המיוחדים של סעיף 6038A. עדיין נדרשים להן רישומי מס רגילים וכל טופס 5472 נדרש (תקנה אמריקאית).

מה כל חברה צריכה לדווח על חשבוניות ויתרות?

החברה הקנדית עשויה להגיש טופס T106, וחברה אמריקאית מדווחת מתאימה מגישה בדרך כלל טופס 5472 על עסקאות מדווחות עם צדדים קשורים. לכל טופס יש תנאי חלות משלו. הספרים והדוחות לצורכי מס צריכים לשקף גם את עסקת המכירה, השירות, הרישיון או המימון שמאחוריהם.

החברה האמריקאית מגישה טופס 5472 נפרד לכל צד קשור שיש עמו עסקאות מדווחות, בדרך כלל יחד עם דוח מס ההכנסה שלה, כולל הארכות. אם אדם אמריקאי שולט מדווח על כל העסקאות האלה בטופס 5471 Schedule M, ייתכן שחל פטור מהגשה. אם החברה הקנדית מחזיקה לפחות 25% מהחברה האמריקאית בהצבעה או בשווי, מבחן הבעלות הזרה מתקיים. כשיש בעלים יחיד משותף, יש לבדוק אם הוא נחשב זר לפי הכללים האמריקאיים, כולל בעלות עקיפה ומיוחסת. עצם המגורים בקנדה אינו קובע זאת. סף ההגשה של טופס T106 הוא מבחן הגשה ולא פטור מתמחור העברה. טופס 5472 שלא הוגש או שהוא חסר באופן מהותי עלול להביא קנס של US$25,000, ועוד US$25,000 על כל תקופה של 30 ימים אחרי 90 ימים מהודעת IRS (IRS).

אם החברה הקנדית מחזיקה בחברה האמריקאית כחברה קשורה זרה, ייתכן שתידרש גם להגיש טופס T1134, שמועדו בדרך כלל עשרה חודשים אחרי סוף שנת המס שלה (CRA).

מה אם חשבונית נשארת שלא שולמה או שחברה אחת מלווה לשנייה?

חשבונית שלא שולמה נשארת חוב לגבייה בספרי חברה אחת וחוב לתשלום בספרי השנייה. היא לא נעלמת רק כי לשתי החברות אותו בעלים. יש לרשום את תאריך החשבונית, המטבע, התשלומים והיתרה בסוף השנה. המדריך של CRA לטופס T106 דורש יתרות פתיחה וסגירה ותנועות בהלוואות ובחשבונות, והוראות טופס 5472 מכסות עסקאות שנצברו ויתרות הלוואות. חוב בספרים האמריקאיים אינו קובע את מועד הניכוי לצורכי מס: כלל האדם הזר הקשור עשוי לדחות ניכוי עד התשלום, בכפוף לחריגים. יש ליישב את היתרה עם הדוח האמריקאי.

אם היתרה הופכת למימון, יש לתעד קרן, מועד פירעון, ריבית, ביטחונות והיסטוריית החזרים. כללי הריבית האמריקאיים בין צדדים קשורים מתירים רק תקופות מוגבלות ללא ריבית לחובות מסחריים רגילים, והתקופה תלויה בעסקה (תקנות אמריקאיות). חברה קנדית עלולה להידרש להכליל הכנסה כשתושב חוץ חייב לה סכום יותר משנה בלי ריבית מספקת. סעיף 17(8) יכול לפטור חובות מזכים של חברה קשורה זרה נשלטת שלה, שמשמשים בעסק פעיל, וסעיף 247(7) אז מונע התאמת ריבית של תמחור העברה בקנדה על החוב הזה.

אם החברה האמריקאית שולטת בחברה הקנדית המלווה, ההלוואה עשויה להיכנס במקום זאת לתחולת כלל הדיבידנד לכאורה של הלוואת בעל מניות בקנדה. כשהכלל חל, נושאי משרה מוסמכים של שתי החברות יכולים להגיש יחד טופס T1521 כדי לבחור בריבית מיוחסת במקום זאת. הטופס מוגש עד מועד הגשת הדוח של החברה הקנדית לשנה שבה נוצר החוב. בחירה מאוחרת יכולה להיות תקפה תוך שלוש שנים מאותו מועד, בתשלום הקנס (CRA). חוב במהלך העסקים הרגיל עם תנאי החזר אמיתיים עשוי גם הוא להיפטר (סעיף 15(2.3)). יש לבדוק יתרות ישנות לפני מחיקתן או סיווגן כהון.

מתי דמי שירות, תמלוגים או ריבית דורשים ניכוי במקור?

ניכוי במקור תלוי במה שהתשלום קונה, בהיכן נוצרת ההכנסה ובשאלה אם המקבל זכאי להקלה לפי האמנה. תשלום אמריקאי על עבודה שבוצעה בקנדה הוא בדרך כלל הכנסה משירותים ממקור זר לפי כללי המקור של IRS. לתמלוג על זכויות שנעשה בהן שימוש בארצות הברית יש כלל מקור שונה. אין להסיק ניכוי במקור מהמילה “ניהול” או “תוכנה” בחשבונית.

לשירותים בקנדה, נותן השירות האמריקאי או נציגו המורשה יכולים לבקש ויתור לפי Regulation 105 בטופס R105. CRA ממליצה להגיש בקשה לפחות 30 ימים לפני תחילת השירותים או התשלום הראשון. ויתור מכסה רק תשלומים מאוחרים יותר (CRA). לשירותים בקוויבק, המשלם מדווח על התשלום גם ב-RL-1, תיבה O, קוד RR, שמועדו בדרך כלל היום האחרון של פברואר הבא. הניכוי של קוויבק משולם עד ה-15 בחודש הבא למעבירים חודשיים, פעמיים בחודש או שבועיים. מעבירים רבעוניים ושנתיים משתמשים במועדים הרגילים שלהם (Revenu Québec).

לפני שמיישמים הקלה לפי האמנה על תמלוגים או ריבית, יש לבדוק בעלות מועילה, תושבות לפי האמנה, זכאות לפי סעיף XXIX A, והאם מוסד קבע קשור לזכות או לחוב. חברה שתושבת בשתי המדינות לפי הדין הפנימי נחשבת בדרך כלל תושבת המקום שבו הוקמה לפי סעיף IV(3) באמנה, בכפוף לכלל ההמשכיות שלו. משלם קנדי צריך לשמור ראיות לזכאות, כגון טופס NR301 או מידע שווה ערך, ולבדוק ניכוי לפי חלק XIII ודיווח NR4 גם אם ההקלה לפי האמנה מבטלת את המס. מס לפי חלק XIII משולם בדרך כלל עד ה-15 בחודש הבא. NR4 מוגש עד היום האחרון של מרץ אחרי שנת הלוח (CRA). לתשלום ממקור אמריקאי, טופס W-8BEN-E יכול לבסס את מעמד החברה הקנדית כזרה או תביעה לפי האמנה, וטופס W-8ECI מאשר בדרך כלל הכנסה שקשורה ביעילות לעסק בארצות הברית. טפסים 1042 ו-1042-S מוגשים בדרך כלל עד 15 במרץ אחרי שנת הלוח (IRS פרסום 515). אם מס אמריקאי כבר נוכה ודווח בטופס 1042-S, ראו מס אמריקאי שנוכה מתשלומים לקנדים.

סוכן הניכוי האמריקאי שהיה חייב לנכות עלול להיות חייב במס שלא נוכה לפי סעיף 1461. בעלים או נושא משרה אינם אחראים רק בגלל תפקידם. השומה מוגבלת בדרך כלל לשלוש שנים אחרי הגשת טופס 1042, ואם הוגש מוקדם, נמדדת מ-15 באפריל שאחריו. דוח שלא הוגש משאיר את השומה פתוחה ללא הגבלת זמן, וישנם חריגים נוספים (IRS). בקנדה, המשלם עצמו חייב במס שלא ניכה על שירותים של תושבי חוץ לפי סעיף 227(8.4) או על תשלומי חלק XIII לפי סעיף 215(6). סעיף 227(10) מתיר שומה בכל עת. אי-ניכוי יכול להביא גם קנס של 10%, שעולה ל-20% על אי-ניכוי נוסף באותה שנה שנעשה ביודעין או ברשלנות חמורה (סעיף 227(8)). סעיף 227.1 יכול גם להטיל אחריות משותפת על דירקטור שכיהן כשהחברה לא ניכתה או לא העבירה, כולל ריבית וקנסות. הוא דורש צעד גבייה שלא הצליח או תביעת חדלות פירעון בזמן, מאפשר הגנה של ביצוע בדיקת נאותות, ומונע הליכי גבייה יותר משנתיים אחרי שהדירקטור סיים לכהן לאחרונה.

מה אם CRA או IRS משנות את המחיר בין החברות?

התאמה בביקורת במדינה אחת אינה משנה אוטומטית את הדוח במדינה האחרת. האמנה קובעת התאמה מקבילה אם המדינה האחרת מסכימה להתאמה הראשונה והרשות המוסמכת שלה קיבלה הודעה תוך שש שנים משנת המס המושפעת. ייתכנו עדיין הקלות מוגבלות אחרי החלון הזה. האמנה קובעת גם הליך הסכמה הדדית כשהמדינות חלוקות. יש לשמור את הודעת הביקורת, השנים המושפעות, החשבוניות וניתוח התמחור, ולהתייחס במהירות לעמדת המדינה האחרת.

קנדה יכולה להטיל קנס תמחור העברה של 10% על סכום ההתאמה הסטטוטורי כשלא נעשו מאמצים סבירים וסכום זה עולה על הנמוך מבין 10% מההכנסות ברוטו או C$10,000,000 (סעיף 247(3)). ההקלה מכפל מס מותנית. התאמות כלפי מעלה מסוימות לחברה קנדית יכולות ליצור דיבידנד לכאורה לתושב החוץ הקשור לפי סעיף 247(12), ודורשות בדיקת ניכוי לפי חלק XIII. הקלה על החזרת כספים לפי סעיף 247(13) מותנית. שירותי הרשות המוסמכת של CRA עוסקים במחלוקות לפי האמנה. יש לבחון התאמה בשתי המדינות לפני שמשנים חשבוניות או דוחות.

דוגמה

להמחשה בלבד. כל הסכומים בדולרים קנדיים, ומניחים שלמחיר החשבונית יש תמיכה נפרדת במחיר דומה. חברה קנדית נושאת בעלויות צוות ותפעול של C$200,000 כדי לספק שירותים לחברה האמריקאית הקשורה אליה. נניח שהסכמי שירות עצמאיים דומים תומכים בתשואה של 15% על העלויות האלה של C$200,000. החשבונית להמחשה היא C$200,000 ועוד C$30,000, כלומר C$230,000. 15% אינו שיעור תוספת סטנדרטי. החברה האמריקאית משלמת C$180,000 עד סוף השנה, ונשארים C$50,000 לתשלום.

החברה הקנדית רושמת את החשבונית של C$230,000 ואת החוב לגבייה של C$50,000. החברה האמריקאית רושמת את החוב התואם וממירה את הסכומים לדיווח האמריקאי שלה. הסכום שלא שולם, C$50,000, אינו דמי שירות נוספים או הלוואה רק בגלל שלא שולם. אם אלה העסקאות המדווחות היחידות של החברה הקנדית עם תושבי חוץ קשורים, C$230,000 נמוך מסף ההגשה של טופס T106. זה אינו מבטל את רישומי התמחור שלה. אם החברה האמריקאית בבעלות זרה ויש לה את העסקה המדווחת הזו, סכום השירות בטופס 5472 שלה כולל את שווה הערך הנצבר של C$230,000 ולא רק את C$180,000 ששולמו. יש לבדוק את תנאי המימון אם היתרה נשארת שלא שולמה.

המצב שלכם שונה?

• אתם בוחרים בין מכירות ישירות בארצות הברית לחברה נפרדת: השוו מבנים בעסק קנדי שמתרחב לארצות הברית.
• החברה הקנדית שלכם עצמה מרוויחה הכנסה מפעילות בארצות הברית: ראו דוח מס אמריקאי של חברה קנדית.
• התשלום הוא אליכם אישית: ראו תשלום לעצמכם מחברה אמריקאית.
• החברה האמריקאית שלכם מבצעת שירותים בקנדה עבור החברה הקנדית: ראו ניכוי במקור על שירותים בקנדה.
• מס אמריקאי כבר נוכה מתשלום: ראו מס אמריקאי שנוכה מתשלומים לקנדים.
• הבעלות על התוכנה לא ברורה, יתרות התיישנו, או שאחת הרשויות שינתה מחיר: אספו את ההסכמים, החשבוניות, רישומי העבודה והעלויות, נתוני ההשוואה, תנאי ההלוואות והודעות הביקורת של שתי החברות עבור בדיקת מס חוצה גבולות.