הלוואה מחברת S או חברת C שבבעלותכם: הלוואה, חלוקה או שכר

האם אפשר ללוות כסף מחברת S או חברת C שלי?

דיני המס הפדרליים בארה״ב מאפשרים לחברה להלוות כסף לבעלים שלה, ובדוח יש מקום לכך: בשורה 7 של Schedule L, גם בטופס ⁦1120-S⁩ וגם בטופס 1120, מופיעה השורה “Loans to shareholders”. דיני החברות במדינות שונים ועשויים להגביל הלוואות לנושאי משרה ולדירקטורים, ולכן העמוד הזה עוסק רק במס פדרלי. סעיף 7872 קובע כללי ריבית להלוואה, ישירה או עקיפה, בין חברה לבין כל אחד מבעלי המניות שלה. הקושי הוא להוכיח שזו הלוואה אמיתית: שטר בכתב ופירעונות שבוצעו בפועל, עם ריבית השווה לריבית הפדרלית או גבוהה ממנה. ריבית נמוכה מהריבית הפדרלית אינה מבטלת בעצמה את ההלוואה, אבל סעיף 7872 מחייב במס את ההפרש כאילו שולם. בלי חוב אמיתי, IRS יכול לראות בכסף חלוקה, דיבידנד או שכר. בחברת S חלוקה פטורה ממס עד בסיס העלות של המניות של הבעלים, ומעבר לו היא רווח; בחברת C היא דיבידנד עד גובה רווחי החברה לצורכי מס (earnings and profits).

המקרה אינו פשוט כאשר:

• היתרה גדולה, ישנה מיותר משנה או עולה מדי שנה;
• אין שטר חתום, אין ריבית או אין תשלום, או שאין תוכנית להחזיר את הכסף;
• הבעלים של חברת S עובד בעסק ואינו מקבל שכר דרך הנהלת שכר;
• לחברת C יש רווחי חברה לצורכי מס (E&P), המדד שקובע אם תשלום לבעלים הוא דיבידנד;
• בסיס העלות של המניות של הבעלים, בקירוב העלות של המניות לצורכי מס כשהיא מותאמת מדי שנה, נמוך.

אספו כל העברה לבעלים לפי תאריך, כל שטר, את המאזן ואת Schedule L מדוחות קודמים, את היתרה הקודמת, את רישומי בסיס העלות של המניות ואת רישומי הנהלת השכר.

מה הופך כסף להלוואה אמיתית ולא לחלוקה, לדיבידנד או לשכר?

הלוואה היא אמיתית כשהעובדות מראות חוב שחייבים ומחזירים, ולא משנה איך הספרים קוראים לה. קוד המס אינו מפרט תנאי הלוואה חובה, ולכן העובדות הן המבחן. חוות דעת לא מחייבת של היועץ המשפטי הראשי של IRS, שמסכמת פסקי דין, שואלת לגבי חברה בבעלות מלאה אם שני הצדדים התכוונו להחזר כשהכסף נלקח. בין הגורמים שבה: בטוחה, מועד פירעון קבוע, צעדים לאכיפת ההחזר, יכולת הבעלים להחזיר ותשלומים שבוצעו בפועל (חוות דעת IRS). הסיכום של IRS עצמו לפסק דין של בית משפט פדרלי מראה מה נכשל: הלוואות לכאורה לבעלים שהוא גם נושא משרה נחשבו שכר לצורכי מס שכר, כי היו שטרות לפירעון לפי דרישה, ללא בטוחה וללא ריבית, שניתנו לפי שיקול דעת הבעלים לבעלים שעבד בעבודה משמעותית, ו“הוחזרו” רק בזיכוי רישומי כנגד סכומים שהחברה חבה לבעלים (IRS).

כך מסדירים הלוואה:

1. לפני שהכסף עובר, חתמו על שטר עם הסכום, ריבית השווה לריבית הפדרלית לתקופת ההלוואה או גבוהה ממנה (בסעיף הבא), תאריכי התשלום ומועד הפירעון הסופי.
2. שלמו מהכסף שלכם בתאריכים שנקבעו.
3. רשמו כל משיכה, חיוב ריבית ותשלום כרישום נפרד (ראו את הסעיף על הספרים בהמשך).

בעלים של חברת S שעובד בעסק ולוקח כסף בלי הנהלת שכר הוא בדיוק התבנית ש-⁠IRS יכול לסווג מחדש כשכר (IRS). שטר שנכתב היום מכסה את ההלוואה מהיום והלאה. השאלה אם הוא משנה את הטיפול במשיכות קודמות היא שאלה על העובדות של אותן שנים.

האם חייבים לגבות ריבית, ומהי הריבית הפדרלית?

קוד המס אינו מחייב לגבות ריבית, אבל הוא מחייב במס את ההפרש כאילו הריבית שולמה, ולכן הקו הבטוח הוא הריבית הפדרלית הרלוונטית (AFR) או יותר. הלוואה ללא ריבית, או בריבית נמוכה מה-⁠AFR, היא הלוואה בריבית נמוכה משער השוק, והריבית שלא נגבתה נקראת forgone interest, ריבית שוויתרו עליה (סעיף 7872).

הריבית תלויה בסוג ההלוואה, ובתקופה שלה נכללות אפשרויות חידוש או הארכה (סעיף ⁦1274(d)⁩):

קוד המס מאפשר לתקנות להתייחס להלוואה בלי מועד פירעון קבוע כהלוואה לפי דרישה. IRS מפרסם את הריביות כל חודש כ-⁠revenue ruling, ברשימה בדף Applicable Federal Rates. בטבלה 1 של כל פרסום מופיעה כל ריבית לפי צבירה שנתית, חצי-שנתית, רבעונית וחודשית; קראו את העמודה שמתאימה לתדירות תשלום הריבית בשטר שלכם, כך ששטר שמשלם ריבית פעם בשנה משתמש בעמודה השנתית.

אם הריבית נמוכה מדי:

• הלוואה לפי דרישה: הריבית שוויתרו עליה בכל שנה נחשבת כאילו החברה שילמה אותה לבעלים והבעלים החזירו אותה כריבית ביום האחרון של שנת הלוח, כך שלחברה יש הכנסת ריבית שלא נגבתה.
• הלוואה לתקופה קצובה: ההפרש נחשב למזומן שהבעלים קיבלו ביום מתן ההלוואה, או ביום הראשון שבו הסעיף חל עליה אם הוא מאוחר יותר, וההלוואה נחשבת כבעלת original issue discount, ריבית שנצברת לאורך חיי ההלוואה.
• מה התשלום: פרסום 542 קובע שריבית שלא נגבתה עשויה להיחשב חלוקה לבעל מניות, בהתאם למהות העסקה. לגבי חברת S, התקנות נותנות דוגמה להלוואה בריבית נמוכה משער השוק שנחשבת חלוקה ואינה יוצרת בעצמה סוג שני של מניות, אלא אם אחת המטרות העיקריות היא לעקוף את כלל הסוג האחד.

סעיף 7872 אינו חל בכל יום שבו סך כל ההלוואות בין הבעלים לחברה אינו עולה על ⁦$10,000⁩, אלא אם אחת המטרות העיקריות של הסדר הריבית היא הימנעות ממס פדרלי. בני זוג נחשבים כאן לאדם אחד, ולכן הלוואות לבעל מניות ולבן או בת הזוג שלו מצטברות (סעיף ⁦7872(f)(7)⁩). בהלוואה לתקופה קצובה, ברגע שהסעיף חל ביום כלשהו, הוא ממשיך לחול על אותה הלוואה (סעיף ⁦7872(f)(10)⁩). החריג הזה עוסק בריבית בלבד. הוא אינו אומר דבר על השאלה אם משיכה קטנה בלי שטר ובלי החזר היא הלוואה בכלל.

הלוואת בעל מניות, חלוקה ומשיכת בעלים: מה ההבדל?

הלוואה היא כסף שהבעלים חייבים להחזיר. חלוקה היא תשלום על המניות של הבעלים, והיא נקראת דיבידנד כשהיא יוצאת מרווחי החברה לצורכי מס של חברת C. שכר הוא תשלום על עבודה. “משיכה” (draw) היא מילה מהנהלת חשבונות של עסקים יחידניים ושל LLC; בחברה, העובדות קובעות איזה משלושת הסוגים הכסף היה, ולא המילה.

מה קורה אם IRS רואה בכסף חלוקה או שכר?

כסף שאינו הלוואה אמיתית מחויב במס לפי מה שהוא: חלוקה, דיבידנד או שכר. התוצאה שונה בחברת S ובחברת C.

בעלים של חברת S עומדים מול מבחן בסיס העלות ושאלת השכר; בעלים של חברת C עומדים מול מס על דיבידנד שהחברה אינה יכולה לנכות (פרסום 542).

איפה ההלוואה מופיעה בספרים ובדוח (חייב מבעל המניות, Schedule L)?

הלוואה לבעלים היא נכס, לא הוצאה ולא הון עצמי. נהלו חשבון “הלוואות לבעלי מניות” (due from shareholder) עם שורה אחת בספר לכל בעלים, ורשמו כל משיכה, כל חיוב ריבית וכל החזר כרישום נפרד, כך שהיתרה מתגלגלת קדימה.

בדוח היתרה מופיעה בשורה 7 של Schedule L, “Loans to shareholders”, עם עמודה לתחילת השנה ועמודה לסוף השנה (טופס ⁦1120-S⁩; טופס 1120). חברת C מדווחת על הריבית שהיא מקבלת בטופס 1120, שורה 5. חברת S מדווחת עליה ב-⁠Schedule K, שורה 4, הכנסות ריבית, והיא עוברת לבעלי המניות. חברה קטנה עשויה להיות פטורה מ-⁠Schedule L, אבל הספרים עדיין מציגים את ההלוואה; ראו Schedule L בדוח של חברה.

איך מחזירים אותה, ומתי כדאי לסלק את היתרה?

מזומן ששולם מהכסף של הבעלים עצמם בתאריכים שבשטר הוא הסימן הברור ביותר שההלוואה הייתה אמיתית. דיני המס הפדרליים אינם קובעים מועד אחרון להחזרת הלוואה אמיתית; מועד הפירעון בשטר וכללי הריבית הם שחלים.

דרכים אחרות לסלק יתרה משנות את התוצאה במס:

• קיזוז כנגד שכר או חלוקה: השכר נשאר שכר, והחלוקה נשארת כפופה לכללי החלוקות.
• ביטול החוב: פרסום 542 רואה בחוב שהחברה מבטלת בלי החזר חלוקה לבעל המניות; לבעלים שעובד בעסק, העובדות יכולות להפוך אותו במקום זאת לשכר.

יתרה שעבר מועדה, בלי תשלום ובלי הארכה בכתב, קשה יותר להציג כהלוואה אמיתית. ליתרה שכבר רשומה בספרים ראו הלוואות לבעלי מניות במאזן.

דוגמה

הדוגמאות האלה להמחשה; הסכומים בדולרים אמריקאיים והריבית הפדרלית היא ⁦4%⁩ עגולים שנבחרו לנוחות החישוב. שטר אמיתי משתמש בריבית שפורסמה לחודש שבו ההלוואה ניתנת.

חברת C מלווה לפי שטר חתום

חברת C מלווה לבעלים היחיד שלה ⁦$30,000⁩ ב-⁠1 בינואר לפי שטר חתום לשלוש שנים בריבית הפדרלית (⁦4%⁩ כאן), כשבכל 31 בדצמבר משלמים ⁦$10,000⁩ מהקרן בתוספת ריבית.

• שנה 1: הריבית היא ⁦$1,200⁩; היתרה אחרי התשלום היא ⁦$20,000⁩.
• שנה 2: הריבית היא ⁦$800⁩; היתרה היא ⁦$10,000⁩.
• שנה 3: הריבית היא ⁦$400⁩; היתרה היא אפס.

אלה מאפיינים שתומכים בהלוואה אמיתית. היתרה מופיעה בשורה 7 של Schedule L, והחברה מדווחת על הריבית של כל שנה בטופס 1120, שורה 5. תשלומי הקרן אינם הכנסה.

משיכה בחברת S בלי מסמכים

חברת S משלמת לבעל המניות היחיד שלה, שמנהל את העסק, ⁦$30,000⁩ ב-⁠1 בינואר של שנה 1. אין שטר, אין ריבית ואין תשלום בשנה 1 או בשנה 2, והספרים מציגים ⁦$30,000⁩ תחת הלוואות לבעלי מניות בסוף כל שנה.

• כהלוואה: נניח שהיא לפירעון מלא לפי דרישה. היתרה גבוהה ממגבלת ההלוואה הקטנה של ⁦$10,000⁩, ולכן בריבית של ⁦4%⁩ הריבית שוויתרו עליה היא כ-⁦$1,200⁩ בכל שנה, ונחשבת כמשולמת לבעלים ומוחזרת כריבית בסוף כל שנה. הלוואה לתקופה קצובה משתמשת במקום זאת בכללים שלמעלה, שלפיהם ההפרש נחשב כמשולם ביום מתן ההלוואה.
• כחלוקה: נניח שבסיס העלות של המניות הוא ⁦$20,000⁩ אחרי הכנסות שנה 1, ולחברה אין רווחים מצטברים לצורכי מס. ⁦$20,000⁩ פטורים ממס, הבסיס יורד לאפס, ו-⁦$10,000⁩ הם רווח.
• כשכר: ⁦$30,000⁩ יהיו תשלום על עבודת הבעלים, עם מס שכר ודיווח לשנה 1.

העובדות קובעות איזו תוצאה חלה. יתרה ללא בטוחה וללא ריבית שמעולם לא הוקטנה יכולה להיראות כמו התוצאה השנייה או השלישית.

משיכה קטנה

בעלים לוקחים הלוואה של ⁦$8,000⁩ לפי שטר חתום. סך ההלוואות בין הבעלים לחברה נשאר עד ⁦$10,000⁩, ולכן כללי הריבית אינם חלים בדרך כלל. אם הבעלים לוקחים אחר כך עוד ⁦$5,000⁩ כשהראשונה טרם הוחזרה, הסך הוא ⁦$13,000⁩ והכללים חלים בכל יום שבו הסך גבוה מ-⁦$10,000⁩; בהלוואה לתקופה קצובה, ברגע שהם חלים הם ממשיכים לחול על אותה הלוואה, כאמור. שטר חתום עוזר לתעד כל אחת מהמשיכות, אבל שני הצדדים חייבים להתכוון להחזר ולפעול לפיו, והחריג להלוואה קטנה לא הופך משיכה להלוואה.

המצב שלכם שונה?

• היתרה גדולה, ישנה מיותר משנה, בלי שטר או ריבית, או שאין לכם תוכנית להחזירה: ההחלטה אם לתעד אותה כהלוואה, לטפל בה כחלוקה או להוסיף שכר משנה את הדוח של החברה, את הנהלת השכר ואת הדוח האישי שלכם. סגרו זאת עם עזרה במיסוי חברות, ובנו מחדש את הספר עם עזרה בהנהלת חשבונות. ראו גם הלוואות לבעלי מניות במאזן.
• הלוויתם כסף לחברה, ולא להפך: ראו הלוואות בעלי מניות לחברת S.
• החברה שילמה את החשבונות האישיים שלכם: בחברת S ראו חברת S ששילמה הוצאות אישיות. בחברת C ראו חברת C ששילמה הוצאות של הבעלים.
• אתם רוצים לשלם לעצמכם בעיקר דרך דיבידנדים מחברת C: ראו דיבידנדים לבעלי חברת C.
• אתם עובדים בחברת S ולא לוקחים משכורת: ראו שכר בעלים בחברת S.
• לקחתם יותר מבסיס העלות של המניות שלכם: ראו חלוקות מעל בסיס העלות.
• בחברת S יש יותר מבעל מניות אחד: תשלום לבעלים אחד מעלה שאלה נפרדת; ראו חלוקות לא שוות בחברת S.
• אתם בעלים של חברת C ואינכם אזרחים או תושבים של ארה״ב: תשלום שנחשב דיבידנד יכול להיות כפוף לניכוי מס במקור בארה״ב, והחברה, כסוכנת ניכוי מס במקור (withholding agent), חבה אישית במס שהיה עליה לנכות (פרסום 515), ולכן תכננו את השטר ואת ההחזרים לפני שהכסף עובר, עם עזרה במיסוי חוצה גבולות.
• העסק שלכם הוא LLC או עסק יחידני שמושך כסף: ראו רישום משיכות בעלים.