ניכויים ליוצרי תוכן בארצות הברית: מה אפשר לנכות

האם סטרימרים יכולים לנכות כל דבר שמשתמשים בו מול המצלמה?

לא. יוצרי תוכן בארה״ב יכולים לנכות עלות רק אם היא רגילה והכרחית לערוץ כעסק, ורק בחלק העסקי שלה. פרסום 334 מגדיר הוצאה רגילה כהוצאה נפוצה ומקובלת בתחום, והכרחית כהוצאה מועילה ומתאימה לעסק, וקובע שיש להפריד את החלק האישי בעלות שהיא חלקית אישית. הוצאות אישיות, הוצאות מחיה והוצאות משפחה אינן ניתנות לניכוי (סעיף 262). הופעה מול המצלמה לא משנה את המבחן.

שלוש שאלות ממיינות את רוב העלויות:

1. האם ההוצאה נפוצה ומועילה לניהול ערוץ כעסק?
2. האם חלק ממנה אישי או משרת את המשפחה? החלק הזה יוצא מהניכוי.
3. האם אפשר להראות את הסכום, את התאריך ואת המטרה העסקית?

בעל עסק יחידני, כולל הבעלים היחיד של LLC שאינה ממוסה כישות נפרדת, מדווח על הכנסות ועלויות הערוץ ב-⁠Schedule C (הוראות). אין צורך בחברה כדי לנכות עלות עסקית.

המצב מורכב יותר כשכבר ניכיתם בגדים, אוכל, נסיעות או הוצאות בית משום שהופיעו מול המצלמה, כשמכין דוחות או IRS העלו שאלות על עלות מסוימת, כשציוד, בגדים או עיצוב משמשים גם את החיים היומיומיים, כשהערוץ מפסיד שנה אחר שנה, כשמותגים משלמים במוצרים בחינם או כשההכנסה מגיעה ממספר פלטפורמות, וכשהערוץ פועל דרך LLC או חברת S. בשני המקרים הראשונים, הספרים שמאחורי הניכויים האלה צריכים בדרך כלל בדיקה של איש מקצוע לפני הדוח הבא.

מה לאסוף קודם: טפסי תשלום של נותני חסות ושל הפלטפורמות, חוזים עם מותגים, חשבוניות על ציוד, יומן צילומים ודפי חשבון מחשבון עסקי נפרד.

איפה עובר הגבול בין מה שאפשר לנכות לבין מה שאי אפשר?

הגבול נקבע לפי מטרה וחלק: עלות שנועדה לתוכן הערוץ היא עלות עסקית, וכל חלק שמשרת גם את החיים היומיומיים יוצא מהניכוי. הטבלה מציגה את הטיפול הכללי בכל עלות נפוצה, והסעיפים שאחריה מסבירים מה משנה אותו.

הוצאות פרסום, נסיעות והכשרה ששילמתם לפני שהערוץ התחיל לפעול יכולות להיחשב הוצאות הקמה, אם ערוץ שכבר פועל היה יכול לנכות אותן (סעיף ⁦195(c)(1)⁩; פרסום 583). ציוד נתון לכללי הפחת, ולימודים שמובילים לעיסוק או לעסק חדש אינם ניתנים לניכוי (תקנה). ראו את המדריך להוצאות הקמה.

איזה ציוד יוצר תוכן יכול לנכות, ואילו רישומים נדרשים לציוד צילום?

ציוד ששימש את הערוץ הוא עלות עסקית. פריטים שנגמרים בתוך שנה מנכים כציוד מתכלה, וציוד שנמשך הרבה מעבר לשנה משתחזר בדרך כלל דרך פחת (הוראות Schedule C, שורה 22). ניכוי מלא בשנה הראשונה מוסבר במדריך לציוד, ופריטים מתחת למגבלת הפרטים הקטנים (de minimis) מוסברים במדריך לקניות קטנות.

ציוד משותף ניתן לניכוי רק בחלקו העסקי, כי פרסום 946 מחשב פחת לפי השימוש העסקי בלבד. ברכוש רשום שאינו רכב, המדד הוא שעות עסקיות חלקי סך השעות. בציוד משותף אחר, בטלפונים, במחשבים, באחסון ובמנויים, אפשר לחלק בפועל לפי שימוש (מדריך לחלוקת הוצאות).

על ציוד צילום ווידאו עשויים לחול כללים מחמירים יותר. קוד המס רואה ברכוש מסוג שמשמש בדרך כלל לבידור, לנופש או לשעשוע רכוש רשום (listed property) (סעיף 280F), והתקנה מזכירה במפורש ציוד צילום והקלטת וידאו. אותה תקנה מוציאה מהכלל ציוד כזה כשהוא משמש אך ורק במקום העסק הרגיל של הנישום או בקשר לעיסוק או לעסק העיקרי שלו, וההוראות Schedule C מונות חלק מהבית רק אם הוא עומד במבחן המשרד הביתי. לכן מצלמה שמשמשת רק את הערוץ עשויה להיות מחוץ לכללי הרכוש הרשום. מצלמה שמצלמת גם אירועים משפחתיים, או ציוד לערוץ צדדי לצד משרה, אולי לא. התשובה תלויה בעובדות, ובהן השאלה אם הערוץ הוא העיסוק או העסק העיקרי.

מעמד של רכוש רשום חשוב כי כדי לקבל ניכוי פחת מיוחד או פחת יורד, צריך להשתמש ברכוש רשום בשימוש עסקי מזכה של יותר מ-⁠⁦50%⁩. ברמה הזו או מתחתיה מפחיתים פחת בקו ישר לאורך תקופת הפחת של שיטת ADS. ניכוי לפי סעיף 179 דורש שימוש עסקי מעל ⁦50%⁩ בכל רכוש, רשום או לא. אם השימוש העסקי יורד אחר כך לרמה הזו או מתחתיה, חלק מהניכוי הקודם חוזר להיות הכנסה (החזר פחת, recapture) (פרסום 946; הוראות טופס 4562). לא מתירים ניכוי על רכוש רשום אלא אם השימוש העסקי מוכח ברישומים מספקים או בראיות מספיקות שתומכות בדברי הנישום עצמו (סעיף ⁦274(d)⁩). הרישום מציג את העלות, את השימוש העסקי בכל פריט במדידה לפי זמן, את סך השימוש בשנה, את התאריך ואת המטרה העסקית. יומן שמתעדכן אחת לשבוע נחשב כרישום שנעשה בסמוך לזמן השימוש. שמרו את היומן כל עוד עדיין אפשר לחייב בהחזר פחת, ואת החשבונית, בסיס העלות ורישומי הפחת עד שתקופת ההתיישנות של השנה שבה מכרתם את הפריט נסגרת (פרסום 583).

האם אפשר לנכות בגדים, איפור, שיער, חדר כושר או מצרכים שמופיעים מול המצלמה?

לא. לפי הכלל הכללי אלה הוצאות אישיות, הוצאות מחיה או הוצאות משפחה, שפרסום 334 מונה בין העלויות שבדרך כלל אי אפשר לנכות. שימוש בהן מול המצלמה לא משנה זאת, ופרסום 334 לא נותן ליוצרי תוכן חריג לאף אחת מהן.

פריטים שנעשו להפקה אחת ואינם משמשים בחיי היומיום, כמו תחפושת שנתפרה לתוכנית אחת, הם מצב עובדתי שונה. אותו מבחן חל, והעובדות מכריעות. כתבו את המטרה ברגע הקנייה: לאיזה סרטון, ולמה אין לפריט שימוש מחוץ לו.

עלויות אוכל ושתייה שניתנות לניכוי בדרך כלל מוגבלות ל-⁠⁦50%⁩, עם חריגים (סעיף ⁦274(n)⁩). השאלה אם מצרכים שנקנו לערוץ בישול הם הוצאת אוכל, ציוד מתכלה או אביזר היא שאלה עובדתית. פרסום 334 ופרסום 463 אינם מכריעים בה.

מה לגבי אביזרים, עיצוב סט ורקע לצילום?

אביזר או רקע שנקנו לתוכן ואינם משמשים בחיי היומיום הם עלות עסקית לפי המבחן הכללי. רהיטים, מנורות, אמנות ועיצוב שמשמשים גם לריהוט הבית הם שימוש מעורב, ורק החלק העסקי ניתן לניכוי (פרסום 334). מדריך החלוקה מראה איך לרשום את האחוז. שמרו את הקבלה ואת ההערה על הצילום שבשבילו נקנה כל פריט.

האם מוצרים בחינם וציוד מעסקאות עם מותגים הם הכנסה חייבת?

בדרך כלל כן. מוצרים או שירותים שמקבלים בחינם בתמורה לתוכן הם הכנסה בשווי השוק ההוגן שלהם ביום הקבלה. פרסום 334 קובע שיש לכלול בתקבולים ברוטו, במועד הקבלה, את שווי השוק ההוגן של רכוש או שירותים שהתקבלו בתמורה לדבר אחר, והתקנה בנושא תמורה קובעת אותו דבר לגבי רכוש שמתקבל כתשלום על שירותים. העמוד של IRS על הכנסה משם, מדמות ומצלם מונה יוצרי תוכן ורואה בסחורה ובשירותים בעין הכנסה חייבת. כששירותים בוצעו תמורת מחיר שנקבע מראש, המחיר הזה מתקבל כשווי אלא אם הראיות מראות אחרת (פרסום 551). המדריך לעסקאות חליפין מסביר איך להעריך ולרשום חליפין.

ההכנסה נחשבת בין שהתקבל טופס ובין שלא. מותג יכול לדווח על מזומן, סחורה ושירותים בעין בטופס ⁦1099-NEC⁩ כשהתשלומים מגיעים ל-⁠⁦$2,000⁩ בשנה (IRS). בתשלומים עד שנת 2025 הסף היה ⁦$600⁩ (פרסום 334).

קבלת מוצר לא משנה את מה שאפשר לנכות: העלויות שלכם ליצירת התוכן ניתנות לניכוי כשהן עלויות עסקיות. אם שומרים את המוצר כרכוש עסקי, הסכום שנכלל בהכנסה הופך לעלות שלו לצורכי פחת או מכירה עתידית, ונקרא בסיס העלות (פרסום 551). מוצר ששומרים לשימוש אישי הוא הכנסה בלי ניכוי. מוצר שנשלח ללא בקשה ומוצר בהשאלה שחוזר למותג הם מצבים שונים שאינם מכוסים כאן.

אילו הוצאות נסיעות, ארוחות ואירועים בשביל תוכן ניתנות לניכוי?

עלויות רגילות והכרחיות של נסיעה עם לינה הרחק ממקום העבודה הקבוע לצורכי מס (tax home) בשביל הערוץ ניתנות לניכוי, כשארוחות מוגבלות ל-⁠⁦50%⁩ (פרסום 463). מה שמשנה את התמונה:

• נסיעה אישית בעיקרה: הוצאה אישית במלואה, אף שעלויות ביעד שקשורות ישירות לעסק ניתנות לניכוי.
• נסיעה מעורבת: מחלקים לפי המדריך לנסיעות.
• בן או בת זוג, ילד או חבר מול המצלמה: בדרך כלל לא ניתן לניכוי (הוראות Schedule C, שורה 24a). החריגים מופיעים במדריך לנסיעות.
• כנס: ניתן לניכוי כשההשתתפות מועילה לעסק (פרסום 463). מחוץ לאזור צפון אמריקה או בספינת קרוז חלים תנאים נוספים (סעיף ⁦274(h)⁩; המדריך לנסיעות).

ארוחה עם שותף ליצירה או עם לקוח ניתנת לניכוי בשיעור ⁦50%⁩ כשאתם או עובד נוכחים והארוחה אינה מפוארת. ארוחה שאוכלים לבד מול המצלמה היא שאלת המצרכים שלמעלה. המדריך לארוחות עסקיות מפרט את הכללים.

בידור, כמו כרטיסים לתיאטרון או לאירוע ספורט, בדרך כלל אינו ניתן לניכוי (פרסום 463). אם כרטיס שנקנה כדי לצלם או לסקור אירוע הוא בידור או עלות של עסק תקשורת, זה תלוי בעובדות. פרסום 463 אומר שסוג העסק יכול להיות רלוונטי, אבל אינו עוסק ביוצרי תוכן.

האם אולפן ביתי נחשב למשרד ביתי?

אולפן ביתי נחשב למשרד ביתי רק אם חלק מהבית משמש באופן בלעדי וקבוע לעסק, והוא מקום העסק העיקרי, מקום שבו לקוחות נפגשים איתכם במהלך העסקים הרגיל, או מבנה נפרד שמשמש בקשר לעסק (סעיף 280A; פרסום 587).

המבחן הזה נכתב לבעל עסק עצמאי שמגיש Schedule C. עובד בחברת S של עצמו זכאי רק אם השימוש הוא לנוחות המעסיק (סעיף 280A), ותרשים הזרימה בפרסום 587 לא מראה ניכוי על שימוש כעובד. על האופן שבו החברה משלמת על שטח אולפן, ראו החזר הוצאות לבעלים.

• בלעדיות: פינה בחדר שינה או בסלון ששימשה גם כסט נכשלת במבחן הזה בכל פעם שהמשפחה משתמשת בה גם.
• מבנה נפרד: אולפן, מוסך או מבנה עצמאי דומה שמשמש באופן בלעדי וקבוע לעסק זכאי בלי מבחן מקום העסק העיקרי.

המדריך למשרד ביתי מפרט את כל המבחנים, כולל שימוש קבוע ומקום העסק העיקרי, ואת שתי השיטות.

האם אפשר לנכות מתנות לשותפים מהמותגים ולשותפים ליצירה?

כן. מתנה עסקית לשותף מותג או לשותף ליצירה ניתנת לניכוי עד ⁦$25⁩ לאדם בשנה (סעיף ⁦274(b)⁩; פרסום 463). מתנה לחברה שנועדה לאדם מסוים נחשבת מתנה לאותו אדם, ועלויות נלוות כמו אריזה ומשלוח אינן נספרות בדרך כלל.

תשלום אינו מתנה. לצורך המגבלה הזו, מתנה היא פריט שהמקבל יכול להחריג מההכנסה, ולכן ציוד או מוצר שנמסר בתמורה לעבודה הוא תשלום, וסחורה ששולמה תמורת שירותים עשויה להיות ניתנת לדיווח כשכר (IRS).

שמרו את העלות, התאריך, התיאור ואת הקשר העסקי של המקבל אליכם. במתנות קטנות רשימה כללית יכולה להספיק כשברור שלא חורגים מהמגבלה (פרסום 463).

תחביב או עסק: מתי מוגבלים הפסדי הערוץ?

הפסד של ערוץ יכול לקזז הכנסה אחרת רק אם הערוץ הוא עסק. פעילות היא עסק כשמטרתה העיקרית היא הכנסה או רווח ויש בה המשכיות וסדירות. פעילות ספורדית או תחביב אינם עסק (הוראות Schedule C). אם הערוץ אינו מנוהל למטרת רווח, עדיין מדווחים על ההכנסה ממנו (פרסום 525), וההפסד אינו מקזז הכנסה אחרת. סעיף 183 היה מתיר ניכויים רק עד גובה ההכנסה מהפעילות (סעיף 183), אבל אלה ניכויים שונים בפירוט, וסעיף ⁦67(h)⁩ שולל כל ניכוי שונה בפירוט לשנות מס שמתחילות אחרי 2017, בלי תאריך סיום. לכן הוצאות של ערוץ שאינו למטרת רווח אינן ניתנות לניכוי בדרך כלל. פרסום 525 עדיין מתאר מסלול של ניכויים מפורטים, כך שהוא והחוק אינם מתיישבים.

אין גורם יחיד שמכריע. התקנה שוקלת תשעה גורמים, ובהם ניהול עסקי עם ספרים מלאים, זמן ומאמץ, מומחיות, היסטוריית הכנסות והפסדים והנאה אישית. הפסדים בשלב ההקמה אינם בהכרח סימן לתחביב, וההנאה מהעבודה אינה הופכת אותה לתחביב. אם ההכנסה ברוטו עולה על הניכויים בלפחות 3 מתוך 5 שנים רצופות, מניחים שהפעילות היא למטרת רווח, אלא אם IRS מוכיח אחרת (סעיף ⁦183(d)⁩). ערוץ חדש יכול לבחור לדחות את המבחן הזה עד סוף שנת המס הרביעית אחרי השנה הראשונה שלו, בטופס 5213, שעליו חותם הבעלים (נושא משרה, בחברת S). מועד ההגשה הוא 3 שנים אחרי מועד ההגשה, בלי הארכות, של דוח השנה הראשונה, או 60 ימים אחרי הודעה מ-⁠IRS שמציעה לשלול ניכויים, אם זה קורה קודם. הבחירה גם משאירה פתוח את הזמן של IRS להוציא שומה לאותן שנים (סעיף ⁦183(e)⁩). המדריך לתחביב או עסק מסביר את המבחן לפעילות מקוונת בכלל.

איך מתעדים כל ניכוי כך שיעמוד בבדיקה?

שמרו קבלה שמראה את הסכום, התאריך, המקום ומה העלות שימשה, וכן הערה כתובה קצרה על המטרה העסקית שנרשמה בסמוך לזמן ההוצאה. העמודה “מה לשמור” בטבלה למעלה מפרטת את ההוכחה לכל עלות. פרסום 463 מפרט את הפרטים האלה לנסיעות, למתנות ולהסעות, קובע שסכומים שהוערכו או נאמדו אינם ניתנים לניכוי, וקובע שצ׳ק מבוטל לבדו אינו מוכיח מטרה עסקית. פרסום 583 ממליץ על חשבון עסקי נפרד מהחשבונות האישיים.

יומן צילומים מספק את המטרה לרוב העלויות: התאריך, מה צולם, איזה ציוד ואילו אביזרים שימשו, איפה, ומי השתתף. שמרו רישומים תומכים 3 שנים ממועד ההגשה, או ממועד ההגשה הנדרש אם הגשתם מוקדם (פרסום 463), ובמקרים מסוימים יותר, כולל ללא הגבלה אם לא הוגש דוח (פרסום 583). ראו כמה זמן לשמור רישומים עסקיים. לקבלות שאבדו ראו קבלות שאבדו, ולמערכת פשוטה ראו שמירת רישומים לעצמאים.

דוגמה

הדוגמאות להמחשה בלבד, בדולרים אמריקאיים.

מצלמה ותאורה לערוץ וידאו

יוצרת תוכן עצמאית מרוויחה ⁦US$80,000⁩ מהכנסות מפרסומות ומנותני חסות. היא קונה ערכת מצלמה ב-⁦US$3,000⁩ ותאורה ב-⁦US$1,200⁩. התאורה משמשת רק את הערוץ, ולכן כל ה-⁠⁦US$1,200⁩ הם עלות עסקית. הערכה מצלמת את הערוץ 200 שעות ווידאו משפחתי 50 שעות, ולכן השימוש העסקי הוא ⁦80%⁩ והעלות העסקית היא ⁦US$2,400⁩. יומן שעות תומך ב-⁠⁦80%⁩. זה עומד במבחן השימוש העסקי של יותר מ-⁠⁦50%⁩ לצורך סעיף 179, ואם הערכה היא רכוש רשום לפי הכללים למעלה, גם לצורך ניכוי הפחת המיוחד. כללי זכאות נוספים עדיין חלים. המדריך לציוד מכסה את השאר.

בגדים ומצרכים בסטרימים

סטרימרית מוציאה ⁦US$600⁩ על בגדים יומיומיים ו-⁦US$400⁩ על מצרכים שנאכלים בסטרים. לפי הכלל הכללי אלה עלויות אישיות, ולכן אף חלק מ-⁠⁦US$1,000⁩ אינו עלות עסקית. תחפושת ב-⁦US$150⁩ שנתפרה לתוכנית אחת נבחנת לפי העובדות שלה: היא שומרת את הקבלה ואת ההערה שמציינת את התוכנית.

מוצר בחינם לשני סרטונים

מותג שולח ליוצרת תוכן מוצרים בשווי ⁦US$5,000⁩ בעבור שני סרטונים, והעסקה מציינת את הערך הזה. ה-⁠⁦US$5,000⁩ הם הכנסה ביום שהיא מקבלת אותם. ⁦US$800⁩ שהוציאה על נסיעה לצילום הסרטונים ניתנים לניכוי אם הנסיעה הייתה נסיעה עסקית. עדשה ב-⁦US$2,000⁩ מהמשלוח נשארת בציוד הערוץ, ולכן ⁦US$2,000⁩ הם בסיס העלות שלה. ג׳קט ב-⁦US$1,500⁩ שהיא שומרת לעצמה הוא חלק מההכנסה, בלי ניכוי.

המצב שלכם שונה?

• ניכיתם בגדים, מצרכים, נסיעות או הוצאות בית משום שהופיעו מול המצלמה, או שמכין דוחות או IRS העלו עליהם שאלות: ראו תיקון דוח בגלל טעויות בהוצאות עסקיות, ביקורת של IRS בעסק קטן והוצאות ב-⁠Schedule C ש-⁠IRS שואל עליהן, וקבלו עזרה בהנהלת חשבונות כדי לבדוק את הספרים שמאחורי הניכויים האלה.
• הערוץ פועל דרך LLC או חברת S: הוצאות אישיות שהחברה משלמת מעלות שאלה נפרדת של תשלומי בעלים. ראו החזר הוצאות לבעלים וחיובים אישיים בכרטיסי חברה, וקבלו עזרה בהנהלת חשבונות כדי להפריד בין עלויות הערוץ להוצאות הבעלים.
• הכנסות מנותני חסות מגיעות ממספר פלטפורמות: ראו הכנסה בלי טופס מס, סף ⁦1099-K⁩ ומקדמות מס רבעוניות, והיעזרו בהנהלת חשבונות להתאמת הסכומים.
• כסף אישי וכסף של הערוץ מעורבבים, או שהכנסות של שנים לא הוגשו: ראו תיקון כספים מעורבבים ובניית הוצאות Schedule C מחדש לשנים שלא הוגשו, וקבלו עזרה בהנהלת חשבונות כדי לבנות מחדש את השנים האלה לפי הסדר.
• אתם יוצרי תוכן קנדים או מרוויחים בשתי המדינות: ראו הוצאות של יוצרי תוכן בקנדה.