עלות המכר (COGS) בלי קבלות ובלי רישומי מלאי

מהי עלות המכר, ולמה היא מקטינה את המס על הכנסות ממכירה חוזרת?

עלות המכר (COGS) היא מה שהסחורה שמכרתם עלתה לכם. Schedule C מנכה אותה, יחד עם החזרות, מהמכירות כדי להגיע לרווח גולמי, ושאר הדוח מתחיל מהרווח הזה. אם משמיטים אותה, הדוח מחייב במס את המכירות ברוטו כאילו הסחורה לא עלתה כלום.

בשיטת המלאי הרגילה, COGS היא המלאי בתחילת השנה, ועוד הרכישות, פחות המלאי שנשאר ללא מכירה בסוף השנה (פרסום 334, פרק 6). מלאי שקניתם ועדיין לא מכרתם אינו עדיין COGS: הוא ממתין במלאי הסגירה עד השנה שבה הוא נמכר, אלא אם עסק קטן פועל לפי ספרים שמוציאים מלאי להוצאה בעת התשלום (בסעיף הבא).

מה הופך מקרה בלי רישומים למורכב:

• כמה שנים אחורה: מלאי הסגירה של כל שנה הוא מלאי הפתיחה של השנה הבאה, ולכן טעות בשנה אחת עוברת הלאה.
• מלאי שנקנה במזומן, או שולם מחשבונות שמעורבבים בהוצאות אישיות.
• אין ספירת מלאי בסוף אף שנה.
• דוחות שכבר הוגשו בלי COGS, או שניכו מלאי בעת הקנייה בלי שיטה שמתירה זאת.
• חלק מהשנים הוגשו וחלקן לא (שנים שהוגשו אולי דורשות תיקון שיטה), או שהתקבלה הודעה או ביקורת.
• מכירה מזדמנת, או מלאי שהיה בבעלותכם לפני שהעסק התחיל: חלה תשובה אחרת (ראו את הסעיף האחרון).

אם יותר מאחד מאלה חל, בחירת השיטה וסדר ההגשה הם עניין של שיקול דעת; ראו את הסעיף האחרון.

אספו קודם: דפי חשבון של בנק וכרטיס אשראי מכל חשבון ששימש לקניית מלאי, גם חשבונות אישיים; היסטוריית תשלומים באפליקציות, בשווקים מקוונים ובהזמנות מספקים ואימיילי אישור; חשבוניות יבוא ושל חברות שילוח; תוויות משלוח; סך המכירות לפי שנה; וספירה של המלאי שבידיכם עכשיו.

עבדו בסדר הזה:

1. שחזרו את הרכישות של כל שנה.
2. ספרו את המלאי עכשיו וחשבו אחורה.
3. בצעו את בדיקת הרווח הגולמי.
4. כתבו תזכיר של עמוד אחד על השיטה.
5. טפלו בכל השנים באותו אופן.

האם צריך ספירת מלאי פיזית, או שעסק קטן יכול לדלג על מלאי רשמי?

עסק שמוכר סחורה חייב בדרך כלל לערוך מלאי בתחילת כל שנה ובסופה (⁦26 CFR 1.471-1⁩), אבל נישום עסק קטן (small business taxpayer) רשאי לבחור שלא לנהל מלאי. גם אז הוא צריך שיטה שמציגה את ההכנסה בבהירות.

נישום עסק קטן הוא מי שממוצע התקבולים ברוטו השנתיים שלו בשלוש שנות המס הקודמות אינו עולה על התקרה, ואינו מקלט מס (tax shelter). התקרה צמודה לאינפלציה: הנתון הנוכחי הוא ⁦$32,000,000⁩, וכל שנה קודמת משתמשת בתקרה הנמוכה יותר שלה. בדרך כלל מחברים יחד את התקבולים מכל העסקים שלכם, ומעסקים שנחשבים למעסיק אחד עם העסק שלכם, ועוד חלקכם בתקבולים של כל שותפות או חברת S שבבעלותכם (פרסום 334; ⁦26 CFR 1.471-1⁩; ⁦26 U.S.C. 471(c)⁩; ⁦26 U.S.C. 448(c)⁩). החריג חל על שנות מס שהתחילו אחרי 2017; שנים קודמות כפופות לכללים ישנים שהעמוד הזה אינו מכסה.

דילוג על מלאי רשמי משנה את השנה שבה העלות מנוכה. מוכר קטן רשאי להתייחס למלאי כאל חומרים וציוד עזר שאינם אגביים (non-incidental materials and supplies), או לפעול לפי הדוחות הכספיים שלו או לפי הספרים שלו. מה מתאים לכם מוסבר במלאי או ציוד עזר אצל מוכרים קטנים. ספרים שמוציאים מלאי להוצאה בעת התשלום, בלי שנעשה בהם שימוש בספירה ובלי שנמסר נתון מלאי למלווה או לבעלי מניות, תומכים בניכוי העלות בעת התשלום, ולכן מלאי שלא נמכר לא משנה; ספרים שמנהלים מלאי אינם תומכים בכך (⁦26 CFR 1.471-1⁩). בלי ספרים אין אחרי מה לפעול, ולכן קודם משחזרים אותם.

השתמשו בשיטה אחת בכל השנים הקודמות: טיפול שאינו עקבי משנה לשנה עלול לא להציג את ההכנסה בבהירות. אם שנה מוקדמת כבר הוגשה, השיטה שלה היא נקודת המוצא, ושיטה אחרת בהמשך היא שינוי שיטה (טופס 3115); ראו תיקון מלאי שחסר בדוחות קודמים. אם אף שנה לא הוגשה, הדוח הראשון שמדווח על הכנסות העסק יכול לאמץ כל שיטה מותרת בלי הסכמת IRS (⁦26 CFR 1.446-1⁩); איזו שנה נחשבת ראשונה היא שאלה של שיקול דעת. עסק שגדול מגבול הגודל אין לו שיטה מפושטת וחייב לנהל מלאי.

אין לי קבלות: אילו רישומים עדיין יכולים להראות מה שילמתי?

דפי חשבון יכולים להוכיח שתשלום בוצע, והיסטוריית הזמנות ואימיילים יכולים להראות מה נקנה בו; ברוב השחזורים צריך את שניהם. פרסום 583 קובע שדף חשבון של בנק או של כרטיס אשראי יכול להוכיח תשלום במקום המחאה שנפרעה, כשהוא מציג את הסכום, את הנמען ואת התאריך (ואת מספר ההמחאה, אם זו המחאה). הוא גם מזהיר שהוכחת תשלום לבדה אינה מבססת ניכוי: שמרו רישומים, כמו חשבוניות או שוברי מכירה, שמראים שהעלות אכן נוצרה. לגבי מלאי, הרישומים צריכים להראות את הסכום ששולם ושהוא שולם עבור מלאי. להוצאות עסקיות אחרות בלי קבלות, ראו קבלות שאבדו להוצאות עסקיות.

בקשו מכל בנק, מנפיק כרטיס, אפליקציית תשלום, שוק מקוון וספק דפי חשבון והיסטוריית הזמנות מהעבר. בהדרכה של IRS עצמו על שחזור הכנסות, דפי חשבון, חשבוניות, המחאות שנפרעו ושוברי כרטיס אשראי מוגדרים כבסיס (שקפי הפורום הלאומי למס של IRS).

קנייה במזומן לא משאירה נמען. משיכות מזומן בדפי החשבון מראות מזומן שהוצא, לא מה שנקנה בו, וייתכן שגם מזומן ממכירות שימש לקניית מלאי (ראו רישומי מכירות בעסק שעובד במזומן). תמונות, מודעות, יומנים והערות מזמן הקנייה יכולים לתמוך בשאר, ומה שהניירת לא יכולה לתמוך בו הוא אומדן (ראו בהמשך).

סמנו כל רישום משוחזר כשחזור שנעשה עכשיו, עם המקור והתאריך של כל נתון. לעולם אל תיצרו או תשנו מסמך כך שייראה כאילו נוצר בזמן אמת: אומדן מוצהר ונתמך שונה מרישום מומצא.

איך משחזרים את הרכישות של כל שנה מדפי חשבון של בנק, כרטיס אשראי ואפליקציות תשלום?

עברו על כל יציאת כסף בשנה, השאירו רק מה שקנה מלאי, וסכמו לפי שנת הקנייה.

1. רשמו כל חשבון ששימש לקניית מלאי באותה שנה, גם חשבונות אישיים, וכן את היסטוריית השווקים המקוונים ואפליקציות התשלום.
2. סמנו כל יציאת כסף כמלאי, כהוצאה עסקית אחרת, כהוצאה אישית או כהעברה בין החשבונות שלכם. ספרו כל רכישה פעם אחת: תשלום חשבון כרטיס אשראי, או העברת כסף לאפליקציית תשלום, הם העברה, ולכן ספרו את הפריטים שבהיסטוריית הכרטיס או האפליקציה, ואת שורת הבנק רק כשאין היסטוריה שמראה אותם. מלאי עובר לשורה 36. הוצאות עסקיות אחרות, כמו חומרי אריזה ועמלות פלטפורמה, עוברות לשורות אחרות ב-⁠Schedule C; ראו הוצאות ב-⁠Schedule C לשנים שלא הוגשו.
3. הפחיתו החזרים וזיכויים מספקים, כי החזרות והנחות מקטינים רכישות, והפחיתו סחורה ששמרתם לשימוש אישי (פרסום 334, פרק 6).
4. הוסיפו הובלה פנימה ומכס יבוא על המלאי שקניתם, שהם חלק מ-⁠COGS (פרסום 334; ⁦26 CFR 1.471-3⁩; ראו עלות הנחיתה בתוך עלות המכר).
5. תארכו כל רכישה לפי מועד הקנייה, לא לפי מועד המכירה, וסכמו לפי שנה.
6. התאימו את הרכישות של כל שנה למכירות של אותה שנה. כל מה שנקנה ולא נמכר הוא מלאי סגירה, לא COGS.
7. נהלו יומן של עמוד אחד: החשבונות ששימשו, איך סווג כל סוג של יציאת כסף, וכל פער.

שורה בדף חשבון בלי נמען ברור, כמו משיכת מזומן או העברה לאדם, צריכה הערה על מה שנקנה בה כדי להיחשב רכישה נתמכת. בלעדיה, השאירו אותה ביומן כפער; אם אפשר להעריך חלק ממנה, זו השאלה בסעיף האומדן בהמשך.

איך מעריכים שווי של מלאי פתיחה ומלאי סגירה בשנים שבהן מעולם לא ספרתי?

ספרו מה שיש בידיכם היום לפי עלות, ואז חשבו אחורה מסוף שנה אחד לקודמו לפי תאריכי הרכישה והמכירה.

1. ספרו כל יחידה שיש בידיכם עכשיו והעריכו אותה לפי מה ששילמתם. התאימו פריטים לרכישות במקום שאפשר (זיהוי ספציפי). כשסחורה זהה מעורבבת ואי אפשר לקשר אותה לחשבוניות, שיטת הראשון נכנס, ראשון יוצא (FIFO) מעריכה את המלאי שנשאר לפי הרכישות האחרונות (פרסום 538). בשיטת החומרים וציוד העזר שאינם אגביים, השתמשו בזיהוי ספציפי, ב-⁠FIFO או בעלות ממוצעת (⁦26 CFR 1.471-1⁩).
2. חשבו אחורה. פריט היה במלאי בסוף שנה קודמת אם קניתם אותו עד אז והוא עדיין היה אצלכם: הוא נמכר מאוחר יותר, עדיין בידיכם, או יצא מהמלאי בדרך אחרת (נגרט, אבד, נתרם, הוחזר או נלקח לשימוש אישי). סכמו את עלות הפריטים האלה כמלאי הסגירה של אותה שנה. היסטוריות הזמנות ומכירות נותנות את התאריכים; לסחורה שיצאה בלי מכירה, ראו מחיקת מלאי מת.
3. אם אתם מנהלים מלאי רשמי, העריכו סחורה שאי אפשר למכור במחירים רגילים, כמו סחורה פגומה, שיצאה מהאופנה או פריטים שנשארו בודדים, לפי מחיר המכירה האמיתי שלה בניכוי עלות המכירה (פרסום 538). זה חייב להיות מחיר שבו הסחורה אכן הוצעה למכירה בתוך 30 ימים אחרי סוף אותה שנה, ועליכם לשמור רישומים של האופן שבו נפטרתם ממנה (⁦26 CFR 1.471-2⁩); מודעות מתוארכות יכולות להראות זאת, ערך שנבחר עכשיו לא יכול. שורה 33 ב-⁠Schedule C מתירה עלות, הנמוך מבין העלות ושווי השוק, או שיטה אחרת ש-⁠IRS מאשר (הוראות). שיטת החומרים וציוד העזר שאינם אגביים אינה מתירה לא את הפחתת הערך הזאת ולא את הנמוך מבין העלות ושווי השוק (⁦26 CFR 1.471-1⁩).
4. קשרו בין השנים. מלאי הפתיחה צריך בדרך כלל להיות שווה למלאי הסגירה של השנה הקודמת, ואם יש הבדל צריך לצרף הסבר (פרסום 334). השנה הראשונה מתחילה באפס רק אם לא היה לכם כלום קודם; ראו מלאי שכבר היה בבעלותכם בתחילת העסק.
5. הוכיחו את החישוב: בכל שנה, מלאי פתיחה ועוד רכישות פחות מלאי סגירה שווה ל-⁠COGS.

האם אומדן סביר מותר, ומה מגביל אותו?

לפעמים, לגבי החלק שהרישומים לא מכסים, ורק עם תמיכה. החוק דורש רישומים מספיקים כדי לבסס הכנסות וניכויים (⁦26 U.S.C. 6001⁩; ⁦26 CFR 1.6001-1⁩), והנישום נושא בנטל להוכיח את מה שהוא תובע (שמירת רישומים של IRS). כלל שנוצר בפסיקה, כלל Cohan, מאפשר לנישום שמוכיח שעלות נוצרה להעריך את סכומה. זו הלכה ש-⁠IRS מצטט בשקפי הדרכה, לא כלל בקוד המס או בתקנות, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו (שקפי הפורום הלאומי למס של IRS).

• חלק מהעלות חייב להיות מוכח. הכלל משלים סכום; הוא לא יוצר עלות שאין לה שום ראיה.
• הספק נופל על הנישום. בתי המשפט שוקלים את חוסר הדיוק נגד נישום שגרם לו בכך שלא שמר רישומים (שקפים).
• נטל ההוכחה נשאר על הנישום, אלא אם בבית משפט הנישום מציג ראיות אמינות וגם בסס את הפריטים, שמר את הרישומים הנדרשים ושיתף פעולה עם IRS (⁦26 U.S.C. 7491(a)⁩). שותפות, חברה או נאמנות צריכות לעמוד גם במגבלות של שווי נכסים נטו ומספר עובדים. רישומים חסרים יכולים להשאיר את הנטל במקומו.
• אומדן צריך מקור גלוי. בית המשפט למסים של ארצות הברית דחה, במקרה שמוזכר באותם שקפים, דוח חיצוני על עלות המכר שלא הציג את הנתונים שמאחורי מסקנותיו.
• IRS לא חייב להעריך במקומכם. כשנישום שלא הגיש דוחות אינו יכול לבסס הוצאות, אין ל-⁠IRS חובה חוקית להעריך אותן, ובמקרה שבו לא התקבלה תגובה זה כולל עלות המכר. אפשר להשתמש באומדן אם הנישום נותן בסיס סביר, למשל הוצאות שהוכחו לשנה אחרת באותו סוג עסק (IRM 4.10.4).

איזו בדיקת רווח גולמי שומרת על אמינות המספר?

חלקו את הרווח הגולמי בתקבולים נטו (מכירות פחות החזרות והנחות) בכל שנה והשוו את התוצאה לתוספת הרגילה שלכם על העלות (markup). הבדל קטן מרמז שהמספרים מחזיקים; הבדל גדול מרמז שהמכירות, הרכישות או המלאי לא חושבו נכון, וצריך למצוא את הסיבה (פרסום 334, פרק 7).

1. רווח גולמי הוא תקבולים נטו פחות COGS.
2. מצאו את התוספת שלכם על העלות על ידי מעקב אחרי מדגם של פריטים שנמכרו, כל אחד ממה ששילמתם עד מחיר המכירה. בודקי IRS בודקים רווח גולמי באותו אופן, ועוקבים אחרי פריטים ספציפיים מהרכישה עד המכירה (IRM 4.10.4). השתמשו בבדיקה כדי למצוא טעויות, לא כדי לקבוע את נתון המלאי: בחירת מלאי סגירה כך שהרווח הגולמי יגיע לתוספת היא אומדן בלי שום תמיכה.
3. המירו לפני ההשוואה. תוספת נמדדת על העלות, ורווח גולמי הוא חלק מהמכירות; הדוגמה מציגה את שניהם לאותם פריטים.
4. השוו משנה לשנה. רווח גולמי שמשתנה מאוד בין שנים, או גבוה או נמוך באופן חריג לסוג העסק, הוא אחד הסימנים ש-⁠IRM מונה כתומכים בשימוש הבודק בשיטות עקיפות (IRM 4.10.4).

הבדיקה פועלת גם בכיוון ההפוך. אם עלות המכר המשוחזרת (רכישות מותאמות למלאי שבידיכם), כשמוסיפים עליה את התוספת שמצאתם במעקב, גבוהה מהמכירות שדיווחתם, ייתכן שהמכירות מדווחות בחסר, וזו שאלה גדולה יותר מעלות המכר. שיטת התוספת של IRS מתחילה מהעלות ומחילה את התוספת של העסק עצמו כדי לראות מה המכירות היו צריכות להיות. IRM משתמש בתוספת בפועל כשהיא ידועה, ומקבל הסבר סביר להבדל מממוצעים ארציים (IRM 4.10.4).

איפה הנתון נכנס ב-⁠Schedule C, והאם חברה עושה זאת אחרת?

בעל עסק יחידני מזין אותו בחלק III של Schedule C ומעביר את שורה 42 לשורה 4. שותפות או חברה מדווחות עליו בטופס ⁦1125-A⁩, שמצורף לדוח שלהן. כללי העלות זהים; מה שנבדל הם הספרים של הישות עצמה.

ב-Schedule C, שורות 33 ו-⁠34 מתעדות איך הוערך מלאי הסגירה וכל שינוי בכמויות, בעלויות או בהערכות. שורה אחר שורה, ראו עלות המכר ב-⁠Schedule C.

שותפות או חברה שמנכות COGS מצרפות את טופס ⁦1125-A⁩. שורה 8 בו עוברת לעמוד 1 של הדוח: שורה 2 בטופס 1120, או השורה שהדוח מייעד לעלות המכר. שורה 9a מתעדת את שיטת ההערכה. לשנות מס שהתחילו אחרי 2023 יש בו תיבות לבחירות של עסק קטן (חומרים וציוד עזר שאינם אגביים, דוחות כספיים או הספרים); לשנים קודמות, השתמשו בטופס של אותה שנה. אותו מבחן גודל חל על הישות עצמה (⁦26 U.S.C. 471(c)⁩).

בחברה, “לפעול לפי הספרים” פירושו ספרים שמשקפים כראוי את העסק לצרכים שאינם צרכי מס. חברה שספרה מלאי לצורך הספרים שלה, או מסרה נתון מלאי למלווה או לבעלי מניות, עשויה להיות חייבת לפעול לפי הרישום הזה. התקנה אינה קובעת אם ספרים שנבנו מחדש לאחר מעשה נחשבים, וספרים חסרים או לא אמינים עשויים לדרוש בנייה מחדש קודם, וזה עניין של שיקול דעת (⁦26 CFR 1.471-1⁩). לבחירת השיטה, ראו מלאי או ציוד עזר אצל מוכרים קטנים.

מה בודקי IRS עושים כשחסרים רישומים, ומה עוזר בביקורת?

בודקים מנסים קודם לקשור את הדוח לספרים. כשהספרים חסרים, לא שלמים או חריגים, נהלי IRS מנחים אותם לשיטות עקיפות שמעריכות הכנסה, אחרי שמצאו סיכוי סביר להכנסה שלא דווחה, כמו פיקדונות בבנק, תוספת על העלות ושווי נטו (IRM 4.10.4; שקפי IRS). לגבי עלות המכר, IRM מתאר את השלבים האלה:

• בודקים את אחוז הרווח הגולמי על ידי מעקב אחרי פריטים מהרכישה עד המכירה, ומשווים אותו לשנים אחרות וליחסי הענף.
• שואלים איך הוערך המלאי, בודקים פריטים שהוערכו באפס, ועוקבים אחרי הערכים עד חשבוניות הרכישה.
• מעדיפים את הנתונים של הנישום עצמו על פני ממוצעי ענף כשהם קיימים, ומקבלים הסברים סבירים להבדלים.

רישומים לקויים מזינים גם את קנס הדיוק (accuracy-related penalty): ⁦20%⁩ מהחלק בתשלום החסר שנובע מרשלנות, שלפי התקנה כוללת אי-ניהול של ספרים נאותים או אי-ביסוס נכון של פריטים (⁦26 CFR 1.6662-3⁩). בקוד יש גם קנס אזרחי נפרד על הונאה בגין תשלום חסר שנובע מהונאה (⁦26 U.S.C. 6663⁩). בדוח משותף, שני בני הזוג חבים במלוא המס (⁦26 U.S.C. 6013(d)(3)⁩). ראו קנסות על אי-שמירת רישומים עסקיים.

מה נוטה לעזור:

• הגיבו בזמן לכל הודעה ושלחו את תיק השחזור, לא סכום בלבד.
• שמרו את כל תיק השחזור: דפי חשבון, היסטוריות, גיליונות ספירה ותזכיר קצר על השיטה. צריך לשמור רישומים כל עוד הם עשויים להיות רלוונטיים (⁦26 CFR 1.6001-1⁩).
• העדיפו נתונים שעקבתם אחריהם על פני ממוצעים, השתמשו בשיטה אחת בכל שנה, והסבירו כל הבדל.

אין ערובה שאף שחזור יתקבל; כל בודק וכל בית משפט שוקלים את התמיכה. להליך המלא, ראו ביקורת של IRS בעסק קטן.

דוגמה

כל הסכומים בדולרים אמריקאיים והם להמחשה. שתי הדוגמאות הראשונות מניחות מלאי רשמי או את שיטת החומרים וציוד העזר שאינם אגביים.

שלוש שנים עם דפי חשבון בלבד

מוכר סחורה מתחיל בלי מלאי, לא שומר קבלות ויש לו שלוש שנים של דפי חשבון של בנק, כרטיס אשראי ואפליקציות תשלום. ספירה בסוף שנה 3, לפי עלות, מראה ⁦US$12,000⁩ של מלאי שלא נמכר. היסטוריות הזמנות ומכירות נותנות את עלות הפריטים שהיו אצלו בכל סוף שנה קודם.

מלאי הסגירה בשנה 3 הוא הספירה; שנים 1 ו-⁠2 באות מההיסטוריות. מלאי הסגירה של כל שנה הוא מלאי הפתיחה של השנה הבאה, ומלאי פתיחה ועוד רכישות פחות מלאי סגירה נותנים את ה-⁠COGS. קנייה של ⁦US$45,000⁩ בשנה 3 לא הופכת את ה-⁠COGS ל-⁦US$45,000⁩: ⁦US$3,000⁩ של גידול במלאי נשארים על המדף. שנה שבה הרווח הגולמי רחוק מהשתיים האחרות הייתה נבדקת ראשונה.

קונה במזומן שמעולם לא ספר

מוכר קונה במכירות עיזבון במזומן ומוכר ב-⁦US$50,000⁩ בשנה הראשונה. דפי החשבון מראים משיכת מזומן של ⁦US$30,000⁩. היומן, הערות המודעות והתמונות של המוכר קושרים את המשיכות האלה לקניות במכירות עיזבון, ולכן הן נחשבות רכישות. כשלא חושב מלאי סגירה, התייחסות לכולן כעלות נותנת רווח גולמי של ⁦US$20,000⁩, או ⁦40%⁩ מהמכירות.

מדגם של 20 פריטים שנמכרו, עם הערות במודעות על מה ששולם, מראה עלות של כ-⁠⁦40%⁩ ממחיר המכירה. זה רווח גולמי של כ-⁠⁦60%⁩ מהמכירות, ותוספת על העלות של ⁦150%⁩, כי עלות של ⁦US$40⁩ שנמכרה ב-⁦US$100⁩ מרוויחה ⁦US$60⁩. הפער של 20 נקודות אומר שנתון אחד אינו נכון. הספירה של היום, שחושבה אחורה עד סוף השנה הראשונה מהיסטוריות הזמנות ומכירות, מראה ⁦US$9,000⁩ של מלאי שלא נמכר לפי עלות, ולכן COGS הוא 0 + 30,000 − 9,000 = ⁦US$21,000⁩ והרווח הגולמי הוא ⁦US$29,000⁩, או ⁦58%⁩. המשיכות לבדן לא הוכיחו דבר; ההערות קשרו אותן לקנייה, והספירה והמדגם נותנים לנתון תמיכה שאפשר להציג.

חברה שהספרים שלה מעולם לא עקבו אחרי מלאי

חברה מכרה סחורה בסך ⁦US$300,000⁩. הספרים שלה מצרפים את הרכישות להוצאות כלליות, מעולם לא נספר מלאי, ושום נתון מלאי לא נמסר למלווה או לבעלי מניות. כנישום עסק קטן היא רשאית לפעול לפי הספרים האלה לפי סעיף ⁦471(c)⁩; מכיוון שהם מוציאים מלאי להוצאה בעת התשלום, התקנה מתירה לה לנכות את העלות בעת התשלום. טופס ⁦1125-A⁩ עדיין דורש להפריד את המלאי משאר ההוצאות: מיון דפי החשבון והיסטוריות הספקים מראה ש-⁦US$195,000⁩ מההוצאות היו מלאי.

המצב שלכם שונה?

• יש לכם כמה שנים של הכנסות ממכירה חוזרת ורק דפי חשבון, IRS ביקש תמיכה, או שבדיקת הרווח הגולמי נשארת רחוקה גם אחרי בדיקה חוזרת: מלאי הסגירה של כל שנה הוא מלאי הפתיחה של השנה הבאה, ואילו השאלה אילו שנים להגיש קודם והאם דוחות שכבר הוגשו דורשים שינוי שיטה היא עניין של שיקול דעת. ראו עזרה בהנהלת חשבונות לשחזור העלות של כל שנה.
• עלות המכר המשוחזרת, עם התוספת שלכם עליה, גבוהה מהמכירות שדיווחתם: ייתכן שהמכירות מדווחות בחסר, וזו שאלה גדולה יותר מעלות המכר. ראו עזרה בהנהלת חשבונות לשחזור, וביקורת של IRS בעסק קטן אם הגיעה הודעה.
• החברה או השותפות שלכם מעולם לא עקבו אחרי מלאי בספרים: הספרים חייבים לפחות להפריד מלאי משאר ההוצאות כדי לדווח על עלות המכר; ראו השלמת ספרים באיחור.
• דוחות קודמים הראו מלאי אפס, או ניכו מלאי בעת הקנייה, ואתם לא בטוחים שזה התאים לשיטה מותרת: ראו תיקון או טופס 3115.
• שנים של הכנסה עסקית לא הוגשו: ראו הוצאות לשנים שלא הוגשו והשלמת דוחות אישיים שלא הוגשו.
• טופס ⁦1099-K⁩ מראה מכירות ברוטו גבוהות בהרבה מהרווח: ראו מכירות ברוטו בפלטפורמה ועלות המכר.
• אתם רוצים להוציא מלאי להוצאה בעת הקנייה, או להחזיק אותו כמלאי: ראו מלאי או ציוד עזר אצל מוכרים קטנים.
• המלאי היה בבעלותכם לפני שהעסק התחיל, או שאתם מוכרים באופן מזדמן: ראו מלאי שכבר היה בבעלותכם בתחילת העסק ותחביב או עסק אצל מי שמוכר באיביי.
• אתם צריכים את חלק III של Schedule C שורה אחר שורה: ראו עלות המכר ב-⁠Schedule C.
• קיבלתם מכתב ביקורת מ-⁠IRS: ראו ביקורת של IRS בעסק קטן.