דיבידנדים ושכר לא שווים בין בעלים משותפים בחברה

האם שני בעלים יכולים למשוך סכומים שונים מאותה חברה?

כן, אבל לכל סוג תשלום יש כלל משלו. משכורת יכולה להיות שונה כי היא משלמת על עבודה. דיבידנדים משולמים לפי מניה, ולכן בסוג מניות אחד הדולרים של כל בעלים תלויים במניות שהוא מחזיק; הסכום למניה שונה רק אם הבעלים מחזיקים בסוגי מניות שונים. הלוואת בעל מניות אינה שכר: זה כסף שחייבים להחזיר, והיא נוספת להכנסה אלא אם חל חריג, כמו החזר בזמן.

המקרה אינו פשוט כשיש לחברה סוג מניות אחד, כשבעלים משותף הוא בן או בת זוג או קרוב משפחה שאינם עובדים בעסק, כשחשבונות ההלוואה כבר שונים, או כשכבר שולמו תשלומים לא שווים. אספו את מסמכי ההתאגדות, פנקס בעלי המניות, כל הסכם בעלי מניות, היסטוריית השכר של כל בעלים וחשבון ההלוואה של כל בעלים לפני שמחליטים.

העמוד הזה מסתמך על דיני החברות הפדרליים. חברה שהוקמה לפי חוק של פרובינציה פועלת לפי אותו חוק, שהעמוד הזה אינו מתאר.

למה דיבידנדים על אותו סוג מניות חייבים להיות שווים למניה?

כשיש לחברה סוג מניות אחד, לכל המחזיקים זכויות שוות, כולל הזכות לקבל כל דיבידנד שהוכרז (Canada Business Corporations Act, סעיף 24). לכן כל מניה מקבלת אותו דיבידנד. בעלים שמחזיק ביותר מניות מהסוג מקבל יותר דולרים, ביחס לאחזקה; זה משנה את הבעלות, ולכן אינו דרך להתאים שכר.

הזכויות של כל סוג נקבעות במסמכי ההתאגדות, ושינוין דורש תיקון של מסמכי ההתאגדות, ולא הבנה בין הבעלים (סעיף 24; סעיף 173).

הצד של המס מתאים. CRA מתארת דיבידנד, במשמעות הרגילה שלו, כחלוקה שמתחלקת ביחס בין מחזיקי סוג או סדרה של מניות, כשדרישות דיני החברות לתשלומה מתקיימות. היא מוסיפה ששם התשלום אינו קובע את מהותו (חוברת CRA S3-F2-C2, סעיף 2.17).

לכן תשלום שנותן למחזיק אחד בסוג יותר מחלקו היחסי אינו דיבידנד רגיל. החוק אינו קובע במפורש איך מטפלים בתשלום כזה; התשובה תלויה בעובדות. התוצאה תלויה בזכויות המניות, בהכרזה ובמה שכל בעלים הורה עליו או הסכים לו. תוצאה אפשרית אחת היא הטבה לבעל מניות. הטבה שחברה מעניקה לבעל מניות נכללת בהכנסתו (Income Tax Act, סעיף משנה ⁦15(1)⁩). החברה אינה יכולה לנכות אותה, אינה מנכה עליה ניכויי שכר, ומדווחת עליה בטופס ⁦T4A⁩ (CRA: הטבות לבעלי מניות).

גם הבעלים שמקבל פחות עלול להיפגע. אם בעלים מורה, או מסכים, שתשלום יועבר לאדם אחר כהטבה שהבעלים רצה להעניק, התשלום נכלל בהכנסת הבעלים במידה שהיה נכלל אילו שולם לו, אף על פי שלא קיבל מזומן (סעיף משנה ⁦56(2)⁩). הכלל הזה אינו חל על סכום שנכלל בהכנסה מפוצלת (סעיף משנה ⁦56(5)⁩).

איך מכריזים על דיבידנד, ראו הכרזה על דיבידנד ותשלומו; לשיעור, ראו מס על דיבידנדים מהחברה שלכם.

ומה אם הסכומים שנמשכו כבר לא שווים?

לפעמים אפשר לתקן תשלומים לא שווים מהעבר, אבל איך תלוי במה שכל תשלום היה כשבוצע. פקודת יומן ששנה את שם תשלום מהעבר לא משנה מה הוא היה. CRA קובעת שמהות העסקה היא שמכריעה, ושהמס הולך אחרי מה שנישומים עשו בפועל, ולא אחרי מה שהתכוונו לעשות (חוברת CRA S3-F1-C1, סעיפים 1.13 ו-⁠1.14).

אפשרויות שאיש מקצוע היה בודק כוללות החזר על ידי הבעלים שלקח יותר, תשלום נוסף לשאר המחזיקים, או טיפול בעודף כהטבה לבעל מניות. לכל אחת תוצאה משלה בדיני חברות ובמס. איזו מהן פתוחה תלוי אם הייתה חובה להחזיר באותו זמן, אם החברה עוברת עכשיו את מבחן כושר הפירעון, ומה כבר הוגש. אספו דפי בנק, ספר ההלוואות, פרוטוקולים וכל שובר שהונפק לשנים הרלוונטיות.

איך סוגי מניות מאפשרים דיבידנדים שונים, ומה צריך להיות במקום קודם?

מסמכי ההתאגדות יכולים ליצור יותר מסוג מניות אחד ולתת לכל סוג זכויות משלו. אז הדירקטורים יכולים להכריז על דיבידנד בסוג אחד ולא בשני. הסוגים, זכויותיהם והמניות שהונפקו חייבים להתקיים לפני הדיבידנד, כי הזכויות בזמן ההכרזה הן שקובעות.

1. קבעו את זכויות הסוגים במסמכי ההתאגדות. מסמכי ההתאגדות חייבים לקבוע את הזכויות, הפריבילגיות, ההגבלות והתנאים של כל סוג (סעיף 6; סעיף 24). הזכות להצביע, הזכות לדיבידנדים והזכות לשאר הנכסים בפירוק חייבות להיות מוצמדות לפחות לסוג אחד כל אחת.
2. תקנו את מסמכי ההתאגדות אם הסוגים עוד לא קיימים. יצירת סוג ושינוי זכויות מניות נעשים בהחלטה מיוחדת, שדורשת שני שלישים מהקולות שהוצבעו או חתימה של כל בעלי המניות הזכאים להצביע (סעיף 2; סעיף 173). מחזיקים בסוג קיים רשאים גם להצביע בנפרד על שינויים שפוגעים בסוג שלהם (סעיף 176). אחר כך מסמכי התיקון חייבים להישלח לרשם (Director), והשינוי נכנס לתוקף בתאריך שבתעודת התיקון, ולא ביום ההצבעה (סעיף 177; סעיף 179).
3. הנפיקו את המניות. בכפוף למסמכי ההתאגדות, לתקנון ולכל הסכם בעלי מניות פה אחד (הסכם כתוב בין כל בעלי המניות שמגביל את סמכויות הדירקטורים, סעיף 146), הדירקטורים מחליטים מתי, למי ובתמורה למה מונפקות מניות, ואי אפשר להנפיק מניה לפני ששולמה במלואה (סעיף 25).
4. עברו את מבחן כושר הפירעון. חברה אינה יכולה להכריז על דיבידנד או לשלם אותו אם יש יסוד סביר להאמין שהיא אינה יכולה לשלם את התחייבויותיה במועדן, או ששווי המימוש של נכסיה יהיה נמוך מההתחייבויות ועוד הון המניות המוצהר של כל הסוגים (בקירוב, הסכומים שהתקבלו עבור המניות שהונפקו, סעיף 26; סעיף 42). דירקטורים שהצביעו בעד דיבידנד ששולם בניגוד לסעיף 42 או הסכימו לו חבים יחד ולחוד להחזיר את הסכום לחברה, ותביעה חייבת להתחיל בתוך שנתיים מההחלטה (סעיף 118).
5. הכריזו על הדיבידנד לפי סוג. הדירקטורים מנהלים את החברה, בכפוף לכל הסכם בעלי מניות פה אחד (סעיף 102). החלטה שמציינת את הסוג ואת הסכום למניה מראה מה הוכרז.
6. בדקו את הנמענים לעניין מס על הכנסה מפוצלת. דיבידנד לנמען שקרוב משפחה שלו עובד בחברה או מחזיק בחלק ממנה עלול להיות ממוסה בשיעור הגבוה ביותר; ראו את הפרק על מס על הכנסה מפוצלת בהמשך.

סוגי מניות נפרדים הופכים דיבידנדים לא שווים לאפשריים, לא לבטוחים באופן אוטומטי. כל דיבידנד עדיין צריך הכרזה, מבחן כושר פירעון ובדיקת מס. סוג שנוצר אחרי ששולם דיבידנד אינו משנה את אותו דיבידנד.

גם הבעלים האחר חשוב. מבנה סוגים שמאפשר לדירקטורים להעדיף בעלים אחד עלול להיות מערער גם כשמסמכי ההתאגדות מתירים אותו: בעל מניות שהאינטרסים שלו מטופלים באופן מדכא או פוגע שלא כהוגן, או מוזנחים שלא כהוגן, יכול לפנות לבית משפט, שיכול לתת צו לתיקון העניין (סעיף 241).

איך משכורת ודיבידנדים עובדים יחד כשבעלים אחד עובד יותר?

בעלים שעובד יותר יכול לקבל משכורת על העבודה הנוספת, בעוד הדיבידנדים נשארים ביחס למניות. משכורת משלמת על שירותים. דיבידנד הוא תשואה על ההשקעה של הבעלים במניות ואינו תשלום על שירותים (CRA: הטבות לבעלי מניות). משכורת אינה תלויה בכמה מניות מחזיק כל אחד, ולכן היא יכולה לשקף עבודה שונה בין בעלים שווים.

משכורת גם נמצאת מחוץ לכללי ההכנסה המפוצלת, שחלים בדרך כלל על דיבידנדים וריבית מחברה פרטית ולא על משכורת (CRA: הנחיות לכללי ההכנסה המפוצלת למבוגרים). משכורת עדיין ניתנת לניכוי רק במידה שהיא סבירה ביחס לעבודה (בפרק הבא).

מי שעובד בעסק ואינו מחזיק מניות אינו יכול לקבל דיבידנד: דיבידנדים הולכים למחזיקים בסוג מניות. התשלום על העבודה של אדם כזה הוא בדרך כלל משכורת דרך מערכת השכר, והוא חייב להיות סביר גם כן. לבן או בת זוג או לילד, ראו תשלום לבני משפחה.

בעלים שעובד בחברה ממלא שני תפקידים. כל תפקיד נתמך ברישומים משלו: תפקידים כתובים ורישום שכר למשכורת, ופנקס בעלי מניות והחלטה על דיבידנד לדיבידנד. להרצת שכר, ראו הרצת שכר. לבחירה של בעלים אחד בין השניים, ראו משכורת או דיבידנדים; לסך שכל בעלים צריך למשוך, ראו כמה לשלם לעצמכם.

האם יש הגבלה על משכורת סבירה, ומה צריך לשקף השכר של כל בעלים?

כן. Income Tax Act אינו מתיר ניכוי הוצאה אלא במידה שהייתה סבירה בנסיבות (סעיף 67). החוק אינו נותן נוסחה, ולכן השאלה היא עניין של עובדות.

השכר של כל בעלים צריך לשקף את התפקידים, השעות, המיומנות והאחריות של התפקיד. המבחן שפרסמה CRA לשכר ששולם לבן משפחה שואל אם העבודה נחוצה ואם הסכום הוא מה שהעסק היה משלם לאדם אחר (CRA: שורה 9060). הוא נכתב לשכר של בני משפחה, ולכן כאן הוא מדריך ולא נמל מבטחים.

משכורת על עבודה מועטה או על כלום קשה לתמוך בה כהוצאה סבירה; דיבידנד, שמשולם על מניות, אינו תלוי בעבודה. שני בעלים שעושים עבודה דומה אבל מקבלים שכר שונה מאוד צריכים להיות מסוגלים להסביר למה, בכתב, כשהשכר נקבע.

האם חשבון הלוואת בעל המניות יכול ליישר את ההפרשים?

קודם בדקו מי חייב למי. אם בעלים אכן הלווה כסף לחברה, החברה חייבת לו את הקרן בחזרה; החזרה הוא פירעון חוב, לא משכורת או דיבידנד, ולכן החזרים לבעלים שונים יכולים להיות שונים. הדוגמה של CRA עצמה סופרת הלוואה של בעלים לחברה כשמחשבים כמה הבעלים עדיין חייב לה (חוברת CRA S3-F1-C1, דוגמה 7). התאימו קודם את ההעמדות וההחזרים של כל בעלים.

אם הבעלים הוא הלווה, זה עובד רק כגשר קצר, והלוואה אינה שכר. כסף שבעלים לוקח מעבר לחלקו הוא הלוואה רק אם יש חובה אמיתית להחזיר. הלוואה מהחברה לבעל מניות נוספת להכנסתו בשנה שבה התקבלה (Income Tax Act, סעיף משנה ⁦15(2)⁩). חריג אחד הוא הלוואה שהוחזרה בתוך שנה אחת אחרי סוף שנת המס של החברה שבה ניתנה ההלוואה, כשההחזר אינו חלק מסדרת הלוואות והחזרים (סעיף משנה ⁦15(2.6)⁩). הלוואה שנמנעת מההכללה הזאת עדיין עשויה ליצור הטבת ריבית חייבת במס אם משולמת ריבית מועטה או לא משולמת כלל (סעיף משנה ⁦80.4(2)⁩); ראו ריבית על הלוואת בעל מניות.

אם לא הייתה חובה להחזיר, הכסף אינו הלוואה בכלל. סעיף משנה ⁦15(2)⁩ אינו חל, וסעיף משנה ⁦15(1)⁩, כלל ההטבה לבעל מניות, עשוי לחול (חוברת CRA S3-F1-C1, סעיף 1.13).

CRA אומרת שכלל הסדרה קיים כדי למנוע מנישום לדחות מס ללא הגבלה באמצעות הלוואות חדשות שמחזירות הלוואות קיימות. החזר שנעשה לפני סוף שנת המס של המלווה ואחריו לקיחת הלוואה חדשה נתפס בדרך כלל כחלק מסדרה (סעיף 1.84), וכך אולי גם החזר שממומן בהלוואה חדשה (סעיף 1.85).

החזר שנעשה באמצעות קיזוז דיבידנד, משכורת או בונוס שהחברה חייבת ללווה אינו נחשב חלק מסדרה, גם אם הבעלים לווה שוב אחר כך (סעיפים 1.82 ו-⁠1.86). עם סוגי מניות נפרדים, אפשר לקזז דיבידנד על הסוג של בעלים אחד מול ההלוואה של אותו בעלים. החזרים מקוזזים מול ההלוואה הוותיקה ביותר קודם, אלא אם העובדות מראות בבירור אחרת (סעיף 1.81).

חשבון הלוואה נפרד לכל בעלים מראה איזו העמדה שייכת למי. מתי משיכה הופכת להלוואה חייבת במס, כולל ריבית עליה, ראו הלוואות בעלי מניות; לרישומים, ראו חשבון הלוואת בעל מניות.

האם מס על הכנסה מפוצלת חל על בן או בת זוג או על קרוב משפחה שאינם עובדים?

הוא יכול לחול כשהאדם שמקבל את הדיבידנד הוא תושב קנדה שיש לו קרוב משפחה שעובד בחברה או מחזיק בחלק מספיק ממנה (המבחן בהמשך). מס על הכנסה מפוצלת (TOSI) מחייב בשיעור הגבוה ביותר ליחידים דיבידנדים מסוימים מחברה פרטית שמקבל תושב קנדה, אלא אם חל חריג (סעיף 120.4). סכום שנכלל בהכנסה לפי סעיף 15 בגלל בעלות על מניות, כמו הטבה לבעל מניות, נמצא באותה הגדרה.

המבחן בודק את קרובי המשפחה של כל נמען בנפרד. דיבידנד נבדק כשהוא מגיע מעסק שקרוב משפחה תושב קנדה של הנמען עוסק בו באופן פעיל, או שקרוב המשפחה מחזיק בו מניות ששוויין לפחות ⁦10%⁩ משווי כל המניות (CRA: שורה 40424). קרובי משפחה הם אנשים הקשורים בקשר דם (הורה, ילד או צאצא אחר, או אח או אחות), בנישואין, בזוגיות מוכרת (common-law) או באימוץ, ולכן בן דוד, דודה או דוד אינם כאלה (סעיף 251, סעיפים קטנים ⁦(2)⁩ ו-⁠⁦(6)⁩). לכן שני בעלים משותפים שאינם קשורים זה לזה אינם נבדקים בדרך כלל זה מול זה, ואילו בעלים משותף שבן או בת זוגו או קרוב משפחה אחר עובד בחברה או מחזיק בה מניות יכול להיבדק.

יש חריגים לנמען שעובד בעסק, מחזיק במניות מזכות או מקבל תשואה סבירה. איזה חריג חל תלוי בגיל הנמען ובעובדות שלו; ראו תשלום לבני משפחה.

מה הספרים והניירת מראים לכל בעלים?

המשכורת, הדיבידנדים וחשבון ההלוואה של כל בעלים נרשמים בנפרד, וכל אחד נתמך במסמך משלו. החברה חייבת לשמור את מסמכי ההתאגדות עם כל התיקונים, כל הסכם בעלי מניות פה אחד, פרוטוקולים והחלטות של בעלי המניות ופנקס ניירות ערך, יחד עם רישומי הנהלת חשבונות נאותים והחלטות הדירקטורים (Canada Business Corporations Act, סעיף 20).

לרישומים, ראו רישום דיבידנדים בספרים וחשבון הלוואת בעל מניות.

מתי צריך עורך דין או רואה חשבון לפני שמשנים את מבנה המניות?

לפני שיוצרים סוג, מחליפים מניות קיימות בחדשות, או חותמים על הסכם בעלי מניות או משנים אותו. כל אחד מהם משנה מה בעלים מחזיק, וחלקם מפעילים מס.

• יצירת סוג או שינוי זכויות של סוג. זה תיקון של מסמכי ההתאגדות בהחלטה מיוחדת, ועשויה לחול הצבעה של הסוג. ניסוח זכויות הסוג הוא עבודה משפטית.
• החלפת המניות הקיימות של בעלים בחדשות. ארגון מחדש של ההון מסוג זה, שלפעמים נקרא הקפאה (freeze), הוא מכירה של המניות הישנות. סעיף 86 של Income Tax Act קובע כללי עלות ותמורה כשהתנאים שלו מתקיימים, וכלל נפרד חל אם מועבר ערך לצד קשור (סעיף 86).
• הסכם בעלי מניות. הסכם בעלי מניות פה אחד יכול להגביל את סמכויות הדירקטורים, ודרישת הצבעה גבוהה יותר בו גוברת על ברירת המחדל של החוק (סעיף 102; סעיף 6).

דוגמה

הדוגמאות האלה להמחשה בלבד. כל הסכומים בדולרים קנדיים, בלי חישוב מס.

מניות שוות, עבודה לא שווה

שני בעלים מחזיקים כל אחד חצי מהמניות הרגילות. בעלים A עובד במשרה מלאה; בעלים B עובד מדי פעם. החברה משלמת ל-⁠A משכורת של ⁦$100,000⁩ דרך מערכת השכר על התפקיד במשרה מלאה, ואז משלמת דיבידנדים שווים של ⁦$50,000⁩ על המניות של כל בעלים. A מקבל בסך הכול ⁦$150,000⁩ ו-⁠B מקבל ⁦$50,000⁩. המשכורת מסבירה את הפער בשכר, והדיבידנדים נשארים שווים למניה. המשכורת צריכה להיות סבירה לתפקידים של A, בתמיכת תפקידים כתובים ורישומי שכר.

דיבידנדים לא שווים על אותן מניות

בעלים A ו-⁠B מחזיקים כל אחד חצי מהמניות הרגילות. A מקבל ⁦$60,000⁩ ו-⁠B מקבל ⁦$20,000⁩, ושניהם מתוארים כדיבידנדים. הפער במזומן הוא ⁦$40,000⁩. חלוקה שווה של ⁦$80,000⁩ הייתה ⁦$40,000⁩ לכל אחד, אבל ההשוואה הזאת אינה קובעת את הדיבידנד החייב במס של אף בעלים או את ערכה של הטבה לבעל מניות. הסיווג תלוי בהכרזה, בזכאות של כל בעלים ובכל חובת החזר, ואף אחד מהם אינו נתון כאן. איך אפשר לתקן תלוי במה שהתשלומים היו כשבוצעו.

סוגי מניות נפרדים

בעלים A מחזיק במניות סוג A. בן או בת הזוג של A, בעלים B, מחזיק במניות סוג B ואינו עובד בעסק. מסמכי ההתאגדות, שתוקנו לפני הדיבידנד, מאפשרים לדירקטורים להכריז על דיבידנדים בכל אחד מהסוגים. אחרי מבחן כושר הפירעון, הדירקטורים מכריזים על ⁦$40,000⁩ בסוג A בלבד. מסמכי ההתאגדות מתירים זאת; אם זה מתייחס ל-⁠B בהגינות, זו שאלה נפרדת (ראו השלבים למעלה). דיבידנד שיוכרז בסוג B יצטרך להיבדק קודם לעניין מס על הכנסה מפוצלת.

שונה אצלכם?

• לחברה שלכם יש סוג מניות אחד ואתם רוצים דיבידנדים לא שווים, או שהסכומים שנמשכו כבר לא שווים: האם להוסיף סוג, איך לחלק בין משכורת לדיבידנדים ואיך לתקן תשלומים מהעבר הן החלטות של מבנה מניות ושל מס. אספו קודם את מסמכי ההתאגדות, פנקס בעלי המניות, היסטוריית השכר וחשבונות ההלוואה; הצעד הבא הוא עזרה במס חברות.
• בעלים משותף הוא בן או בת זוג או קרוב משפחה שאינם עובדים בעסק: מס על הכנסה מפוצלת עשוי לחול על הדיבידנדים שלהם. החריגים תלויים בעבודה, במניות ובתרומה של קרוב המשפחה עצמו; ראו תשלום לבני משפחה ועזרה במס חברות.
• חשבונות ההלוואה כבר שונים, או שהספרים מתעכבים: בנו מחדש כל העמדה והחזר לפני שבוחרים את הטיפול במס. ראו הלוואות בעלי מניות, השלמת ספרים שהתעכבו ועזרה בהנהלת חשבונות.
• בעלים משותף גר מחוץ לקנדה: מס על הכנסה מפוצלת חל רק על תושבי קנדה, ותשלומים לבעלים תושב חוץ כפופים לכללים אחרים. ראו בעלים תושבי חוץ של חברה קנדית ועזרה במס חברות.
• CRA קבעה שתשלום היה אישי או הטבה: ראו הטבה לבעל מניות שהתגלתה בביקורת.
• אתם מוסיפים בעלים, קונים את חלקו או נותנים לו מניות: ראו הוספת בעלים או הסרתו.
• החברה שלכם היא חברה מקצועית: יש הגבלה על מי רשאי להחזיק מניות. ראו חברות מקצועיות.
• נתתם או מכרתם מניות או נכס לבן או בת זוג או לילד: עשויים לחול כללי ייחוס והעברה נפרדים. ראו העברת נכסים למשפחה.
• החברה שלכם הוקמה לפי חוק פרובינציאלי: אשרו את כללי הדיבידנד וסוגי המניות שלה בחוק הזה ובמסמכי ההתאגדות שלה עם עזרה במס חברות.